שאלה: אחד השכנים בבניין בו אני גר מעשן, ועשן הסיגריות בקביעות מדירתו אל חדר המדרגות. הדבר גורם לא רק לריח שאינו נעים אלא גם מהווה סכנה בריאותית לשכנים ובמיוחד לילדים העוברים ומשחקים שם. האם לאור זאת ניתן על פי ההלכה למנוע מן השכן את העישון גם בדירתו הפרטית?
תשובה:
עוד בטרם נידרש לצד ההלכתי של הדברים, ראוי ראשית לתת את הדעת לחלק מהמחקרים בנושא העישון הפסיבי. עישון פסיבי הוגדר ע"י הרשות האמריקאית לבריאות הסביבה (EPA) כגורם מסרטן בדרגה "A". לאור זאת הוכרזה בארגון הבריאות העולמי הפעילות למניעת עישון בכלל ועישון פסיבי בפרט, כפעילות בעדיפות ראשונה. סקר שנערך ע"י ה- EPA העלה כי כ- 3000 איש שאינם מעשנים נפטרים מידי שנה בארה"ב כתוצאה מסרטן ריאות נגרם מעישון פסיבי. בישראל הערכות הן כי בעתיד צפויים למות מידי שנה כ-1500 איש כתוצאה מעישון פסיבי. מאמר שהתפרסם לאחרונה מוכיח שאצל המעשן הפסיבי נספגים בגוף חומרים מסרטנים דוגמת אלו המופיעים בקרב המעשנים. העישון הפסיבי מסוכן גם לילדים ולתינוקות. ריאותיהם של ילדים קטנים מושפעות מהעישון הפסיבי, וילדים להורים מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בדלקת ריאות וסמפונות. ריאותיהם של ילדים החשופים לעישון פסיבי מתפקדות בצורה לקויה יותר. חלקם משתעלים באופן תמידי. ילדים חולי אסטמה נמצאים בסיכון גבוה במיוחד בעת חשיפה לעישון פסיבי.לפי הערכת EPA בריאותם של ילדים חולי אסטמה מחמיר כתוצאה מחשיפה לעישון פסיבי. עישון פסיבי עלול לפתח תופעות כמו גרוד בעיניים באף ובגרון, השפעות על מערכת כלי הדם המובילים ללב ולעיתים אף להצריך ניתוח.
ולעניין שאלתך: כיון שמדובר בנזקי שכנים ולהלכה די בסבל על מנת למנוע שכן מלגרום סבל לשכנו, סוג זה של נזק קרוי בהלכה "קוטרא ובית הכסא" והוא אסור אפילו אם עושה את העשן בביתו, עיין בחושן משפט סימן קנ"ה. שם מדובר על סבל ולא על היזק בריאותי, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנזק בריאותי, גם אם אינו תדיר ניתן למנעו.
כמו כן עישון נחשב כ"גירי דיליה" (חצים שלו) ואף כמזיק בידים לדעת הרב משה פינשטיין במכתב המתפרסם בספר "אסיא" כרך ה' : "והנה פשוט וברור שאפילו אם ליכא חשש סכנה וחשש חולי דנפילה למשכב אלא שקשה להם לסבול דמצטערין מזה, אסור שם לעשן כי אף רק בגירי דידיה שהוא גרמא ממש כהא להעמיד סולם פחות מד' אמות משובך נחשב גירי דידיה שמודה גם ר' יוסי בב"ב סוף דף כ"ב משום דזימנין בהדי דמנח ליה יתבא בחור ותקפוץ הנמיה ויזיק…… ואם כן כל שכן בעישון סיגארעטן שאלו שאין יכולין לסבול הוא צער ממש בעצם, לא ענין קפידא ואיסטניסות בעלמא, וגם לא רק צער בעלמא אלא גם מזיק ממש להן כידוע, שאסורין המעשנים לעשן שם אף אם היה ברשותם ובביתם אם היה שייך שיגיע להם העשן ויצטערו ויוזקו. אבל הלא עוד גרוע דהא המעשנים עושים מעשה מזיק בידים ממש דהרי עושין בפיהם עשן המזיק להאין מעשנים הנמצאים שם, ומצינו דבשביל איזה צער וקפידא ואיסטניסות בעלמא אף שלסתם אינשי אין זה צער כלל אסור לגרום לו שכניו אף רק ע"י השתמשות שלהם בחצרם ובביתם, ויפסידו גם ממון הרבה ע"י זה, דהא יצטרכו לשכור מקום להשתמש באומנותם לפרנסתם במקום שלא יהיה מי שמקפיד בזה, וכדכתב הרא"ש בס"ס י"ח מכאן משמע דכל נזק שידוע שאין המערער יכול לסובלו, אע"פ דסובלין אותו שאר בני אדם, אין לו חזקה נגד מערער זה".
לכן ברור מעל לכל ספק שניתן למנוע מן המעשן לעשן אפילו אם הוא עושה זאת בביתו הפרטי, ואף אם הדבר גורם לו אי נוחות וגם אם יגרום לו הפסד ממון הוא מחויב להימנע מלהזיק לשכניו.
בניהו ברונר הוא ראש מיזם "בית ההוראה" של ארגון רבני 'צהר'.
הרבנים המשיבים ב"בית ההוראה" של ארגון רבני 'צהר' מעניקים תשובות הלכתיות לפונים במגוון ערוצים: הקו ההלכתי "קול ההלכה", בשו"תים המקוונים שבאתר צהר ובערוץ היהדות של אתר Ynet ובפורום הקהילתי שבאתר 'צהר'
