תגובה על מאמרו של הרב דוד סתיו מהגליון הקודם.
המאמרים בגליון האחרון של עלון 'השבת' הביאו לציבור בשורות בסגנון: "עד שלא יבוא משיח – אין לנו עניין לא עם המקדש ולא עם מקומו", או "עוד לא הזמן למקדש". הקורא הממוצע מתרשם כי לרבני 'צהר' יש משהו נגד המקדש וחבל שכך.
עוד עולה מחלק מן המאמרים כי העולים להר הבית בקדושה ובטהרה 'ממרים' בכך את הוראות הרבנים ו'כל גדולי הדור'. לא נחה דעתו של אחד הכותבים, עד שהציע גם לקרוא לעולים להר 'ניאו רפורמים'.
זכות היא לי להימנות על אלו העולים להר הבית, ועל אלו המנסים לעשות צעד בהכנת כלי המקדש ובגדי כהונה לבנין הבית ולעבודה. הנני רואה לנכון להסב את תשומת לב הקוראים להלכה ברמב"ם: כשתלמיד חכם רואה אדם מישראל עוסק במצוה, אל לו לגנותו. ובהלכות תשובה (ד, א) כתב: "המונע את הרבים מלעשות מצוה נקרא 'מחטיא את הרבים' וגדול עוונו מנשוא", ובוודאי שאין זו דרכה של תורה לקרוא לו 'רפורמי', על אחת כמה וכמה כשעוסק במצווה יקרה כמו המקדש. מי שאינו חפץ לעסוק במצווה זו, יתכבד וישב בביתו. אולם למה יפריע לאחרים? למה יכפיש?
בנוגע לנאמר כי 'גדולי הדור' אוסרים לעלות להר הבית. הבה נהיה כנים: הרבה מן ה'גדולים' גם הכריזו בשמיטה האחרונה כי 'היתר המכירה' הרי הוא כעפרא דארעא. כמה מקוראי הגליון של 'צהר' נשמעו להם בעניין זה? וכיון שכך, למה להשתמש בשם ה'גדולים' רק בכדי לאסור עליה להר הבית, בו בזמן שאין נשמעים לאותם 'גדולים' בנושאים אחרים?
רבנים בישראל – אנא! אל תדברו בשם כל 'הגדולים'. הביאו נא דוגמה אחת בלבד לרב בישראל שיש בידו בירור הלכתי, שחור על גבי לבן, מה יסוד ההיתר לתת בידיים את הר הבית ומפתחות ההר לידי זרים? שהרי זאת הבעיה: הרצון להפטר בכל מחיר מהר הבית ומן המצוות המתקיימות בו! ההתחסדות שבדיון על איסור העלייה, לא נועד אלא בכדי לאפשר התעלמות מן העיקר: העבירה החמורה של מסירת מקום המקדש לידי זרים.
מאחר שמקובל על כולנו שהרמב"ם גם הוא נחשב על ה'גדולים', מתברר שגם הוא קבע בהלכות בית הבחירה (א, א) את בנין המקדש כמצות עשה מן התורה שיש לקיימה בכל דור ובכל שעה. הרמב"ם עצמו גם עלה להר הבית, ואם יש רב או 'גדול' בישראל החולק על כך, יתכבד ויכריז ברבים בצורה מפורשת כי הוא חולק על הרמב"ם, ולא יתלה עצמו ב'גדולים'.
כפי שכתבתי בשבוע שעבר אין לאדם הפועל למען בנין המקדש בדורנו על מה להצטדק בפני איש. על מה יצטדק? על כך שהוא מאמין בתורה משמים שאחת ממצוותיה היא "ועשו לי מקדש"? אדרבה: אם יש רב בישראל השולל את קיום מצות ה', דומה שעליו המשימה להסביר לקוראים כיצד הוא בוחר לעצמו מצוות לפי טעם הציבור.
להלן כמה עובדות, אשר משום כבוד הפרט, לא נפרט את שמות האישים שמאחריהן. נכנסנו לביתם של כמה מ'גדולי ישראל' וביניהם אף גדולי גדולים. שאלנו אותם בענין מצות העליה להר הבית ועשיית כלי המקדש. אף אחד מהם לא אמר לנו כי קיים איסור לעשות כלים ובגדים. אף אחד גם לא אמר לא לעלות להר. להיפך! ה'גדולים' הם שהחלו להצטדק. האחד הודה: 'מעולם לא למדתי את הנושא לעומקו'. 'גדול' אחר אמר: 'אני איני עושה דברים שהסבא שלי לא עשה'. השלישי אמר כי אף שהוא עצמו אינו עולה להר, הוא מורה למי ששואל אותו לעלות. 'גדול' רביעי אמר כי הוא אינו עולה להר מאחר ואינו מכיר את המציאות שם, אולם מי שמכיר שיעלה. אלו רק מקצת התשובות שקבלנו מגדולי ישראל האמתיים, אנשים צנועים שאינם בושים להודות על האמת. לפיכך, יהודי העולה להר אינו 'ממרה', חלילה, את פיהם. העולה להר הולך בעקבות הרמב"ם ועושה בצנעה מה שה'גדולים' אינם מרשים לעצמם לעשות בגלוי.
כאן יקום השואל וישאל: הרי גם הרב צבי יהודה זצ"ל אמר כי "אין לנו עניין לא עם המקדש ולא עם מקומו", והוא זה שהצביע על הגמרא בסנהדרין (כ:) האומרת שיש סדר במצוות: מלך, עמלק ומקדש, ומכאן שהעולים להר ממרים את פיו!
דומה כי הגיעה השעה לומר את האמת. שלושים שנה מפיצים דברים אלו בשם הרב צבי יהודה זצ"ל למרות שלא אמרם. ההוכחה לכך הם אותם תלמידי ישיבות הבאים ל'מכון המקדש' ובידם הגמרא בסנהדרין והם מקשים ושואלים: וכי הרב צבי יהודה לא ידע ללמוד גמרא? הרי רש"י במקום כותב בפירוש כי הסדר האמור נאמר רק 'בכניסתן לארץ' בימי יהושע, ומכאן ולהבא בטל הסדר, ואם חרב המקדש מצוה מן התורה להתחיל עם כינון המקדש והקרבת קרבנות.
הנני מנוע מלנקוב בשמות, אולם מאידך אין הדעת סובלת מצב שבו שמו של הרב צבי יהודה זצ"ל ממשיך ומתחלל ברבים. יידע הציבור כי יש מתלמידיו המוציאים לציבור דברים שלא אמרם.
מה כן אמר הרב צבי יהודה? הרצי"ה אמר כי יש להכין את 'הנהגת האומה' לקראת בנין המקדש, ובעניין זה אין כמדומני אין חולק, שהרי הוא נכון בנוגע לכל מצווה שהיא ולא רק לנושא המקדש. לדעת הרב צבי יהודה זצ"ל מן הראוי להכין תחילה את ה'מלכות' ו'הנהגת האומה', מאחר והדבר יסייע לבנין המקדש. מה לדעה זו ול'פסק הלכה' שרק משיח יבנה המקדש? לא ברור.
תלמידי הרב צבי יהודה הקרובים יעידו כי הוא מעולם לא התיימר להיות 'פוסק'! תפקידו בישיבה היה לומר שיחות, וברור לכל כי שיחה הנאמרת בזמן סעודה שלישית איננה 'פסק הלכה'. לפיכך אתה הקורא, אם תמצא משפט בשם הרב צבי יהודה לפיו "עד שלא יבוא משיח – אין לנו עניין לא עם המקדש ולא עם מקומו", דע כי לא מפיו יצא אלא מידי תלמיד טועה. שנים חטאנו תלמידיו בשתיקה מול פרסום זה. הנני מבקש מחילה ממורי ורבי זצ"ל, על שתיקה שפגמה בכבוד בצדיק וכבוד המקדש. מורי ורבי הרב צבי יהודה זצ"ל! מי יגלה עפר מעיניך! סלח לי על שתיקתי, וסלח לאלו המשתמשים בדבריך שלא כהלכה!
הרב ישראל אריאל הוא ראש מכון המקדש, ירושלים
