נאמר בתורה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תטמאו בהם…"(ויקרא יא, מג). פסוק זה הוא המקור לאיסור לאכול חרקים, כשאיסור זה חמור משאר איסורי האכילה שבתורה. יש חרקים שהאוכל אותם עובר על ארבעה, חמישה ואפילו שישה איסורים (ע"פ מכות, טז, ב, ורש"י שם). איסור אכילת החרקים חמור מאד בעיקר בגלל שכיחותם הגבוהה במזון שאנו אוכלים (ע"פ הפרי חדש ליו"ד סוף סימן פ"ד).
יחד עם זאת, דברים רבים השתנו בחקלאות המודרנית (הלא אורגנית), שהפכו את המצאות חרקים במזון לפחותה מבעבר. כיום מרססים שטחים חקלאיים בחומרי הדברה, משתמשים ברשתות ואמצעים נוספים להגנה וכן קיימת מודעות גדולה יותר לבתי הגידול של החרקים ולסוגיהם השונים.
שכיחות החרקים במזון יכולה להשתנות לפי תקופות השנה, אזורי גיאוגרפי, מקום הגידול ומקום האחסון של המזון. יש מצבים בהם סוג מסוים של מזון יהיה חייב בדיקה רק בעונה מסויימת בשנה ויהיה פטור ממנה בעונות אחרות, או שחייבים לבודקו בארץ אחת אבל לא בארצות אחרות בגלל תנאי האקלים.
למרות שהחרק הוא קטן ונמצא בפרי או בירק הגדולים ממנו פי שישים, עדיין החרק אינו בטל לפי הכלל ההלכתי הקובע כי איסור בטל בתוך היתר כשההיתר הוא פי שישים מהאיסור. הסיבה לכך קשורה בכמה סיבות:
א. לא מבטלים איסור שניכר לעין ואפשר לראותו אלא רק כשהתערבב במזון ואינו ניכר בו, ומאחר וחרקים נראים לעין אין אפשרות לבטלם.
ב. החרק אינו בטל מכיוון שהוא בריה שלמה, ובריה שלמה אינה בטלה אפילו באלף כי היא חשובה מכדי לבטלה.
אמנם אם החרק התרסק תוך כדי הכנת המזון (כמו באבקת מרק המכילה חלקי ירקות מיובשים שאולי היו נגועים בחרקים), כבר אין לחרק חשיבות כבריה שלמה, ואם המזון המותר הוא פי שישים מהחרקים הרי שהמזון מותר.
כמוכ' חרק אסור באכילה רק אם הוא בגודל טבעי הנראה לעין אדם, אולם חרקים קטנים שאי אפשר לראותם אלא רק באמצעות זכוכית מגדלת או מיקרוסקופ, אינם בכלל איסור האכילה של התורה, כי זו ניתנה לבני אדם לקיים את מצוותיה בכוחותיהם הטבעיים, ללא סיוע במכשירים מיוחדים.
המזון מתחלק באופן כללי לשלש קבוצות:
א. מזון שידוע בו כי הוא חשוד בהמצאות של חרקים, ושלגבי קיימת חובה מן התורה, לבדוק לפני האכילה.
ב. מזון שידוע כי מיעוט ממנו לעיתים נגוע בחרקים, אולם זהו מיעוט מצוי (5%-10%). לגביו קיימת חובה מדרבנן לבדוק לפני האכילה.
ג. מזון שידוע שאין חרקים מצויים בו (פחות מ5%) ושאותו אין צורך לבדוק לפני האכילה, אא"כ
יש עליו מבחוץ סימנים המעידים כי הוא נגוע בחרקים כגון שהוא נראה מחורר או נגוס, מוקף בחוטים לבנים הנראים כמו קורי עכביש וכדומה (ע"פ מדריך להלכות תולעים/הרב יואל שורץ. אמונת עיתך, מכון התורה והארץ).
באופן כללי ניתן לקבוע כי רוב המזון שמקובל כנגוע בחרקים ויש לבדקו, נמנה על הקבוצה השנייה של "מיעוט המצוי" ושבדיקתו היא רק מדרבנן. אשר על כן אם נתבשל ירק שחשוד בהמצאות חרקים ללא בדיקה יהיה מותר לאוכלו מדין ספק ספיקא (ספק כפול). הספק הראשון הוא האם בכלל היה חרק במאכל, כשעליו נוסף ספק נוסף שמה אותו חרק נמעך בתהליך הבישול ונמצא שהוא בטל בתבשיל, וזאת מכיוון שאינו שלם ואינו נחשב כבריה.
בשוק מופצים ירקות ללא חרקים משיטת גידול מיוחדת המונעת התפתחות חרקים. שיטה זו פותחה בחממות גוש קטיף תו"ב ומוכרת בפי העם כירק "גוש קטיף". ירק זה התקבל בהצלחה בציבור הדתי בעיקר התקבלו הירקות הנמכרים במחירים סבירים. האתגר העיקרי העומד לפתחם של הרבנים והחוקרים במכון התורה והארץ הוא למצוא את הדרך להוזיל את מחירי ירקות אלו, כך שיהיו שווים לכל נפש ואטרקטיביים למסעדות ובתי אוכל קטנים.
כרובית וברוקולי הם שני סוגים של ירקות המוחזקים כנגועים בחרקים ושקשה מאוד לבדוק אותם. החרקים מסתתרים בתוך כפלי הפרחים של הירקות הללו, ומכאן שגם הבישול לא תמיד יעיל לרסק את החרקים כדי שיהיו בטלים. ראוי לציין כי הרבנות הראשית אינה מתירה שימוש בירקות אלו במטבחים ציבוריים, שבהם אין אפשרות לבדוק את הירק. הדרך הראויה לנהוג בירקות אלו כשהם טריים היא להסיר מהם את הפרחים שנראים כמוח ואותם לא אוכלים, ואת שאר הירק לשטוף היטב ואז הוא מותר לכל הדעות. כרובית וברוקלי הנמכרים כשהם קפואים, אין לראות בכשרות המופיעה עליהם כאישור לניקיון מחרקים, ויש לבדקם. מכיוון שהדבר קשה, מומלץ למהדרין בכשרות שלא להשתמש במוצרים אלו, אולם ישנם המתירים לאחר בישול מדין ספק ספיקא (כפי שציינו לעיל). כרובית או ברוקולי שנטחנו או רוסקו ונאפו כפשטידה מותרים לכל הדעות לכתחילה, מכיוון שאם היו בהם חרקים הם רוסקו ואינם בריה שלימה ובטלים ברוב. פירוט והרחבה של דיני החרקים במזון ודרכי הבדיקה שלהם, בע"ה בפינתנו בפעם הבאה.
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
