שאלה: כיצד ניתן להשתמש כראוי ביצר המין? מה החידוש הגדול של בית המדרש בשאלה זאת?
במהלך ההיסטוריה רבת השנים רבים מהוגי הדעות והאמונות התעסקו בשאלה זאת והגיעו למסקנות שונות.
קבוצה משמעותית מאוד מהדת הנוצרית, הנצרות הקתולית, מציבה את ההינזרות מחיי המין בתור אידיאל של לכתחילה, האדם הקדוש לשיטתם הוא זה אשר מתנזר מהיצר. בשורש התפיסה טמונה ההשקפה כי כוחות החומר הם ביסודם רעים, ואין יכולת בידי בני האדם להשתמש בהם לתועלת ובעזרתם להגיע לידי תיקון ושלמות. הדבר היחיד שנותר לאיש המעלה לעשות הוא לברוח מהחומר ולהתמקד בעולמות רוחניים מנותקים מהחומר. הנצרות התייאשה מתיקון הרע והעדיפה לברוח מהתמודדות. ממילא התוצאה הישירה היא חניקה ודיכוי כוחות רבים.
גישה הפוכה היא הגישה המתירנית שסוברת שכדאי להשתמש במכלול הכוחות והיצרים על מנת להגיע להנאה אישית ולסיפוק היצרים והגירויים, הגישה המתירנית לא מדגישה את ההמשכיות ואת היצירה כערך מרכזי אלא את חיים שהנאת ההווה היא במוקד.
הרב קוק מבאר כי יש שורש עמוק לגישה המתירנית. שורש הגישה המתירנית נעוץ בפסימיות נוראה, מתסכול ומייאוש מהעולם והחיים. הרב מבאר כי כאשר המחשבה הרווחת היא שאין לעולם מגמה אידיאלית מוסרית, כשהאדם משוכנע שהוא מצוי בתוך עולם רע ומר מדוע שירצה להרבות יצורים אומללים? ואם אין מחשבה על יצירה עתידית אז מה שנותרו הן רגעי ההנאה בהווה.
הפסדים רבים קיימים בשתי הגישות.
ההפסד הגדול שבתפיסת הנצרות הוא כוחות חיים רבים שלא באים לידי מימוש ולידי ביטוי מעשי.הפסד נוסף הוא התפרצות לא מבוקרת ומוגזמת של הכוחות כתוצאה מחניקתם , שהרי כוחות חיים טבעיים כל כך לא ניתן לחסום באמצעים מלאכותיים חיצוניים. ההפסד הגדול בגישה המתירנית הוא שימוש לא מבוקר ולא מרוסן בכוחות החומר וממילא בזבוז אדיר של כוחות חיים.
לא כן תפיסת היהדות, התורה לא דורשת מהאדם לחנוק ולדכא כוחות, התורה גם לא מתירה לאדם להתנהג בצורה פרועה חסרת רסן כמעט, הדרכת התורה היא להשתמש בכוחות בצורה מעודנת. בבית המדרש אנחנו לומדים כי כוחות החומר הנם טבעיים ומשמעותיים מאוד. הקב"ה נטע אותם בנו על מנת שנוכל להשתמש בהם ובעזרתם נוכל לבנות ולהיבנות, לחדש ולשכלל, לקיים את העולם בהווה ולדאוג להמשכיותו בעתיד.מחד גיסא לא נברח מהם שהרי הבריחה מכוחות החומר מלמדת על חוסר הבנה בסיסי ביחס למשמעותם של הכוחות, מאידך גיסא לא נזלזל בכוחות החומר ונבזבז אותם בצורה לא מבוקרת. כיצד ננהג?
אין מגמת היהדות לחנוק כוחות, נהפוך הוא. עלינו להשתמש בכוחות וביצרים בצורה מעודנת, להבין שהיצרים והכוחות צריכים להתמקם במקום ראוי המחבר אותם לבניין וליצירה, במקום בו יש חיבור נצחי בין איש לאישה, במקום בו יש יצירה של חיים חדשים, במקום בו הכוחות והיצרים שותפים מרכזיים לבניין משמעותי. מקום בו ההנאה נלווית לעולם פנימי עמוק.
שורש תפיסת היהדות נובע מהתבוננות אופטימית על העולם, האמונה כי לעולם יש שורש מוסר אידיאלי אלוקי. העולם הוא טוב מאוד ולכן יש עניין גדול בהוספת חיים.
כל דבר שבעזרתו ניתן יהיה להוסיף חיים יבורך. עץ חיים היא תורתנו הקדושה ובית המדרש היהודי בניגוד לתפיסה הנוצרית המצמצמת והמתנגדת לחיים, מכבד ומשתמש בכוחות החיים כראוי ובכך הוא מעצים אותם ולא חותר לבטל אותם.
אמנם, יש זמנים בהם נדרש האדם להתאפק ולשמר את כוחותיו ולא להביאם לידי ביטוי מעשי, זו בהחלט משימה לא קלה בכלל הדורשת איפוק וסבלנות. בטווח הרחוק האיפוק מניב פרות וכבישת היצר מתגלית כנכונה. אשרי מי שיודע להתמודד ולבנות את עולמו הפנימי ולהתייחס כראוי אל גופו ויצריו, טוב לו בעולם הבא אשריו בעולם הזה. אדם זה יהיה מאושר, ייהנה כראוי מחיים מלאים ומשמעותיים.
מה ניתן לעשות באותה תקופה קשה בה נדרש האדם להתאפק, וכיצד ניתן להקל את קושי ההתמודדות נראה בעזרת ה' בשבוע הבא.
