כותרת משנה: הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ חושב שהדרך לחיזוק הזהות היהודית במדינת ישראל עוברת דרך חקיקה בהסכמה.
הדרך לזהות יהודית למדינת ישראל מבוססת על נאמנות משולשת המתלכדת לאחדות אחת בלתי נפרדת לתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. יחד עם זאת אל לו למאבק על זהותה היהודית של המדינה לגרום לשנאה ופירוד. ניתן להגיע לתוצאות חיוביות בכל המישורים: תרבות, צביון הממלכתי, מעמד האישי, חברה ובחקיקה רק באמצעות הידברות ושיתוף אמיתי. רק גישור מעל המפריד והמפלג יוכל לחלץ אותנו מהקיפאון והנסיגה שביחסי תורה ומדינה, ולהביא לגילוי המאור שבתורה בקרב כל חלקי העם, מתוך השקפת עולם ציונית דתית, בדרכי נועם ואהבה.
כמה וכמה שאלות בוערות עומדות לפתחנו לעת הזאת בכל הנוגע לדמותה היהודית של המדינה. שאלת החינוך, מעמדה של ארץ ישראל, מעמדה של הרבנות הראשית, סוגיית הגיור, מעמדה הציבורית של השבת, החקיקה הדתית ועוד.
חינוך ורווחה
הדרך לחינוך שורשי-יהודי בישראל עובר דרך הצבת החינוך כתשתית לאומית עיקרית. כיום הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות עיגון נושא החינוך בחוק יסוד הקובע כי החינוך ברוח של תורה עם דרך ארץ הוא תשתית לאומית חיונית
חינוך קשור קשר הדוק עם הנושא החברתי, ומכאן שלחינוך לבדו ללא צמצום הפערים החברתיים, אין משמעות אמיתית. הסדרת זכויותיהם הסוציאליות של כל העובדים בישראל, התאמת קצבאות הילדים, הזקנה והנכות לצרכי החיים בארץ, הם לא רק הכרח השעה, אלא ביטוי הכרחי של תורת ישראל במציאות.
ארץ ישראל
זיקתו של העם היהודי לארץ ישראל הייתה במשך כל הדורות חלק מזהותו הלאומית. יש לכונן ולחזק זיקה זאת בראש ובראשונה בחינוך, אולם גם באמצעים חוקתיים כמו חוק משאל בכל מקרה של הסכם מדיני או החלטה חד-צדדית הכרוכה בוויתור על ריבונות או על שליטה בארץ ישראל, וכן גם בצעדים הכרוכים בעקירת יישובים.
הרבנות הראשית לישראל
הרבנות הראשית היא אחד מהסמלים המובהקים של מדינת ישראל כמדינה יהודית. לא ניתן לכונן זהות יהודית אמיתית ללא ביצור וחיזוק מעמדה וסמכויותיה של הרבנות הראשית, כרשות בלתי תלויה, הפועלת לעיצוב צביונה היהודי של המדינה. דבר זה יכול להיעשות רק באמצעות שינוי מבנה הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, וכל זה מתוך מגמה לחזק את כוחם של הגורמים המחויבים לראייה ממלכתית. מכאן שלבחירתם של דיינים, רבנים ראשיים, רבני ערים ושכונות וכן חברי מועצת הרבנות הראשית, יש חשיבות עצומה בעיצוב זהותה היהודית של המדינה. רק תלמידי חכמים מובהקים, בעלי השקפת עולם ציונית ובעלי רגישות לסוגיות המנסרות בחלל החברה הישראלית (סוגיית הגיור, מעמד האשה ומצוקתם של הפונים לבתי הדין, כבודם של מוסדות המדינה), יהיו מסוגלים לגשר על הפערים בחברה וגם להשפיע.
גיור
סוגיית הגיור, שעלתה על סדר היום בשנה החולפת בצורה בולטת, היא אחת אבן בוחן בהגדרתה של המדינה כיהודית. כיום ברור כי רק עיגון חקיקתי שיבהיר את מעמדם של בתי הדין המיוחדים לגיור, הוא הפתרון למצב הקיים. רק כך ניתן יהיה להבטיח כי החלטות בתי הדין לגיור שפועלים על פי ההלכה תהיינה חלוטות, והמוסדות המעודדים את הגיור בקרב שכבות רחבות בחברה הישראלית יזכו לתמיכה וסיוע ממשלתיים, כצו השעה.
חקיקה דתית
חקיקה דתית מתקשרת לרוב עם כפיה, ומכאן כי על כל חקיקה בעלת אופי דתי להיות מושגת באמצעות הסכמה ככל הניתן. רק כך ניתן יהיה לשמר את אופיה היהודי של מדינת ישראל, וגם לקרב אותו לשכבות רחבות ככל האפשר בציבור. העצמת מעמדו של המשפט העברי בכל מערכות החקיקה והמשפט במדינה, היא סוגיה נוספת שתתרום ללא ספק לאופיה היהודי של המדינה.
אופייה הציבורי של השבת
השבת כאחת ממאפייני הזהות היהודיים בכל הדורות, איננה באה לידי ביטוי כיום במרחב הציבורי. אמנוֹת ציבוריות שונות שגובשו בשנים האחרונות מנסים להחזיר לשבת את כבודה האבוד, כמו גם להבטיח את זכויותיהם והשתלבותם של שומרי שבת בכל המגזרים וענפי המשק. ראוי לאמץ אמנות אלו כחלק מהמאבק על דמותה היהודית של המדינה, לצד השאיפה לצמצם את חילולי השבת בדרך של הסדרים מקובלים.
כמובן שישנם עוד סוגיות רבות ותחומים שונים בהם נמדדת זהותה היהודית של מדינת ישראל, אולם כמדומני שאם בשלב ראשון נשיג רק את אלו שהוזכרו, הרי שהמדינה שבה נחיה תהיה יהודית ומגובשת מבחינת זהותה הרבה יותר.
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ הוא רבה של שכונת אחוזה בחיפה, מרבני 'צהר' ויו"ר מפלגת "הבית היהודי- מפד"ל החדשה".
