מבצע 'עופרת יצוקה' הסתיים, והבחירות כבר כאן. השאלות 'הרכות' של חינוך, חברה והרווחה נמחקו מסדר היום הפוליטי והציבורי. הנושא המרכזי נשאר, לצערנו, זה הביטחוני והכלכלי. אל מול התפיסה הזו עומדות פרשיות השבוע שלנו. האתגר הביטחוני-קיומי העומד בפני העם ומנהיגיו הוא ענק. עם עבדים שאנשיו נמעכים בבנין, נופלים מפיגומים ותינוקיו מושלכים לנילוס. התורה משרטטת את דרך החילוץ מהמצב הנורא הזה, דרך הגאולה. ראשית דרוש מנהיג. ללא מנהיג ראוי לא יהיה שינוי, זה טבעי וברור. העיקרון השני הינו פחות ברור לנו כיום. משה מבין שהאתגר האמיתי העומד בפניו הוא חיזוק רוח העם. בעייתו הקריטית היא: " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". שום דבר לא יעבוד אם העם לא ישתף עימו פעולה. העולם שלנו מושתת על בחירה חופשית, ואם העם יסרב לשתף פעולה עם המנהיג, הנס הגדול ביותר לא יזיז אותו ממקומו. אין קיצורי דרך. ולכן כל המכות מכוונות לא רק כלפי פרעה אלא כלפי העם לגבש אצלו תפיסה אמונית לדורות: " וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
מבצע עופרת יצוקה הוכיח של די במוכנות צבאית ובשיקול דעת נכון עם כל חשיבותם העצומה גם לא די במוטיבציה של הלוחמים. העם כולו צריך להסכים לשלם את המחיר הקשה. צריך קונצנזוס צריך את רוח העם. ורוח העם תלויה ישירות בחינוך ובחברה. בתחומים אלה טמון סוד העוצמה הלאומית שהתגלתה בפנינו. עם כל הזהירות מיוהרה וזחיחות הדעת, אנו הציונות הדתית צריכים להיות בלב עיצוב הרוח הלאומית מה שמכונה פעמים רבות כ'זהות היהודית' של העם והמדינה. התרגשנו מהסולידאריות של אחינו החרדים עם חילי צה"ל, זה מתבקש והכרחי. אנו רואים גם את הניסיונות להשפיע בתחום 'היידישקייט' והקירוב. אבל עלינו לומר בצורה ברורה, אין להם את הכוח והיכולת לזה. כיון שהם אינם בשדה הקרב. עם ישראל זקוק ליהדות שתתן משמעות לציונות שלו. שתתן משמעות למחירים הנוראיים של הקיום בארץ ישראל. החייל שבתמונה הוא המענה האמיתי לשאלת הזהות. התורה הגואלת שלו איננה נשארת בבית המדרש. אצלו הוויות אביי ורבא משפיעות על רוח הלחימה שלו. בשבילו הלכות מלחמים ומלחמותיהם של הרמב"ם, אינם בסיס לפלפול גרידא. הם מעצבים את דרכו במבחנים הכי חמורים בפניהם הוא ניצב. הוא ורק הוא ורבותיו, והקהילות בהם הוא צמח, מהווים את המענה לזהות היהודית של המדינה. כמו משה שלא פתח רשת של שיעורי תורה ' עם כל חשיבותם, אלא חיבר אותם אל החיים והנהיג בכוח רוחניותו הפילאית את העם במאבקיו מול הרודן האכזר, פרעה. כמו משה שחיבר את 'סיני' להליכה לקראת העצמאות המדינית והרוחנית בארץ ישראל. אנו היום, בצניעות ובשקט, אנו אנשי הציונות-הדתית שנהוג לחבוט בה ולהתעלם מקיומה, אנו המענה לחיבור הנדרש בין בית המדרש לשדה הקרב.
הרב רפי פוירשטיין הוא יו"ר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
