הוא חושב: "הכול היה יכול להיות נפלא בינינו … לו רק אשתי הייתה מפסיקה להיות כל כך ביקורתית כלפי…".
היא אומרת לחברה: "הכל היה יכול להיות נפלא לו רק הוא היה מדבר אתי יותר, את צריכה לשמוע כמה הוא מדבר עם החברים שלו, אי אפשר להפסיק אותו. אבל איתי הוא דג אילם…"
הוא אומר לעצמו: "לו רק אשתי הייתה יותר סובלנית כלפי ונותנת לי קצת לנשום כשאני מגיע הביתה"
היא חושבת" "לו רק בעלי היה קצת יותר מסודר. עד מתי אצטרך להמשיך ולהרים את הגרביים שלו?"
אלו רק מקצת התלונות שניתן לשמוע מגברים ונשים, אלה כלפי אלה. חז"ל לימדונו כי "כל הפוסל במומו פוסל", אולם נדמה כי בפועל קיים פער גדול בין הידיעה החיצונית של המימרא הנ"ל ובין הפנמתה וקבלתה בפועל. כך למשל אישה דייקנית הסובלת מבעלה המאחר הכרוני, תתקשה להבין כיצד הפסול שהיא מוצאת בבעלה נמצא גם אצלה. הרי היא ההיפך הגמור!
המפתח להבנה טמון בהכרה כי כל אימת שאדם מתלונן ומאשים את בן/בת הזוג במצב העגום אליו הם נקלעו, הוא למעשה הופך עצמו לקרבן. הוא משליך את האחריות לאושר על זולתו ומתחמק מאחריות אישית. מדובר באשליה, ומכאן גם נובעת האומללות. נשאלת השאלה איך יוצאים ממצב שכזה?
ובכן, דבר ראשון במקום להאשים מוזמן כל אחד לשאול את עצמו מדוע אותה נקודה ספציפית שהוא רואה אצל זולתו כל כך משגעת אותו? איפה זה פוגש אותו? או במילים אחרות: איך אפשר להפוך את התלונה למנוף לשינוי עצמי?
האמת היא שה"פטנט" הזה ממש לא חדש. ה"בעל שם טוב" היה נוהג לומר כי הדרך לדעת מהם חסרונותיך ועל מה עליך לעבוד היא באמצעות שימת לב לדברים שמפריעים לך אצל הזולת. מדובר למעשה באותם דברים שהם נקודות התורפה שלנו, ואם כך בין אדם לחברו, הרי שעל אחת כמה וכמה הדברים נכונים בין איש לאשתו. לכאורה היינו מצפים כי "על כל פשעים תכסה אהבה" ושכשאוהבים לא נראה את הפגמים של האדם האהוב. אלא שלא ברור כיצד ייתכן שכל אחד מגלה כל כך הרבה "פשעים" אצל השני, כל כך הרבה חסרונות באופי, למרות האהבה והדבק המחבר ביניהם? האם הדבר אומר שהם כבר לא אוהבים חלילה? התשובה לכך היא שאהבה כמובן קיימת, אלא מכיוון שאנו לא מושלמים הרי שאת הפגמים שלנו אנו מגלים דרך בן/בת הזוג שלנו. ממש כמו להביט במראה.
חנה שמתלוננת על כך שבעלה מבקר אותה כל הזמן מוזמנת לשאול את עצמה מתי ואיפה היא מעבירה ביקורת על בעלה. נדב שמדבר על כך שאשתו לא מעריכה אותו כדאי שיחשוב האם הוא מעריך את אשתו והאם הוא מעריך את עצמו, ואילו הגברת הדייקנית שסובלת מהרחפנות של בעלה, צריכה לברר עם עצמה באיזה אופן הביקורת שהיא מעבירה עליו נכונה גם כלפי עצמה. אפשרויות לא חסרות: ייתכן ותכונה זאת מתגלה אצלה בתחומים אחרים של החיים, אולי הדבר מבטא רצון עמוק להיות קצת כמו בעלה, אולי הם מאזנים אחד את השני בצורה זו וכו' וכו'..
כללו של דבר: כל מה שראיתם מחוץ לעצמכם, הוא במובן מסוים השתקפות של עצמכם. הפגמים שמפריעים לכם אינם אלא השתקפות של מחשבתכם על עצמכם, וכדברי הבעש"ט: "דומה הדבר למביט במראה, שאם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום לכלוך, ואם ראה כתם או לכלוך אין זה אלא שפניו מטונפות". לפלא הדבר! בני זוג הם כמראה זה לזו וחיי הנישואין מהווים להם קרש קפיצה לתיקון מידותיהם באופן הכי אמיתי והכי מדויק.
באופן עמוק יותר ניתן לומר כי רעיון זה משקף נאמנה את מה שלימדונו חז"ל על כך שבמהותם השורשית נשמותיהם של בני זוג הן "מציאות אחת", וברצון ה' נשאו זה לזו כדי להשלים את מידותיהם לכדי יצירת אחדות הרמונית שלמה.
נעמי וולפסון, יועצת זוגית וראש מיזם הדרכת כלות בצהר 0525665653
