מה עושה גדול התנאים רבי עקיבא יום לפני יום הכיפורים? הגמרא במסכת פסחים מספרת כי רק פעמיים בשנה היה מקדים רבי עקיבא את חזרתו מבית המדרש: "בערב פסח – בשביל תינוקות כדי שלא ישנו, ובערב יום הכיפורים – כדי שיאכילו את בניהם". ברגעים האחרונים של סיכויי הכפרה, יום לפני יום הכיפורים, יש מצווה גדולה לאכול ורבי עקיבא מקדים את בואו מבית המדרש כדי להאכיל את הבנים.
חשיבות מצוות האכילה בערב יום הכיפורים כה גדולה עד שהגמרא קבעה כי כל האוכל בערב יום הכיפורים הדבר נחשב לו כאילו התענה יומיים! ויש להבין היטב את מצוות האכילה. היעלה על הדעת שכך מתכוננים ליום הקדוש והנורא בשנה? תמיהה זו רק גוברת כאשר אנו מוצאים בספרי ההלכה הדגשה מיוחדת כי יש לו לאדם היתר למעט מלימודו בערב יום הכיפורים בכדי לאכול ולשתות.
על מנת להבין את משמעות מצוות האכילה בערב יום הכיפורים, נעיין בשני הסברים שונים אשר כל אחד מהם מאיר את יום הכיפורים באור שונה.
רבינו יונה בספרו 'שערי תשובה' מחדש כי אכילת ערב יום הכיפורים היא למעשה סעודת המצווה של יום הכיפורים עצמו, וכך כותב רבינו יונה: "בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאד שכר השמחה על המצוות… ונאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, ומפני שהצום ביום הכפורים, נתחייבו לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים".
בדברים אלו מלמדנו רבינו יונה כי יום הכיפורים הוא יום טוב לכל דבר! ביום הכיפורים אנחנו מצליחים להיפטר מהלכלוכים ומהחטאים אשר העיקו על נפשינו. זהו יום של כיבוס עוונות, של כפרה וטהרה. ביום זה אנו סוף-סוף מתנקים ומיישרים את אשר קלקלנו. אנו מצליחים להתחדש ולחזור למקור האלוקי שבנו. זהו יום טוב שמעלתו מצדיקה שמחה עצומה. אשר על כן, כמו בשאר ימים טובים, גם ביום הכיפורים יש לקבוע למצד השמחה גם סעודת מצווה. אולם מאחר ויום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, אנו מקדימים את סעודת המצווה לערב התענית.
נמצאנו למדים על פי דברי רבינו יונה כי אכילת ערב יום הכיפורים מזכירה את השמחה הגדולה הנלווית ליום הכיפורים. מכאן שיום הכיפורים הוא לא יום עצוב! יום הכיפורים הוא יום של הזדמנות ושל התחדשות. אמנם תהליך התשובה והחרטה מלווה בכאב ובעבודה קשה, אך טעות גדולה היא לזהות את עבודת יום הכיפורים עם עצבות וקדרות משום שהללו אינם במקומם.
כיוון נוסף מאיר הרב קוק זצ"ל בספרו עין אי"ה שם הוא מדבר על חשיבות האכילה. הרב קוק מסביר כי התשובה שאנו עושים ביום הכיפורים באמצעות הניתוק מהחומריות והתמקדות בעולמות רוחניים, היא אמנם תשובה גדולה אולם היא איננה תשובה שלמה: "התשובה נשלמת בייחוד דווקא בהיותו עסוק בענייני העולם ותאוותיו החומריות לפי המידה הנאותה… על כן תיגמר תשובתו דווקא על ידי אכילה ושתייה והשתתפות בעסקי חומריות ועם כל זה תהיה הכל כתורה וכמצווה".
הקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם נשמה אבל גם עם גוף עשוי בשר ודם. ניתן לחשוב כי הבריחה מהעולם החומרי שבנו היא ההדרכה הרצויה לתשובה. לפי מחשבה זאת ברור מדוע תשובת יום הכיפורים, על חמשת העינויים שבו, היא אכן התשובה השלמה. הרב קוק איננו מתכחש לתפיסה זו. יום הכיפורים הוא אכן יום משמעותי מאוד בתהליך התשובה, אולם גם כל יש לזכור שמטרתו הסופית של יום כיפור הוא להכין אותנו לחיים שבהם נוכחים גם החומריות וגם הרוחניות. אנחנו לא צריכים לברוח מחומר אלא להתקדם באמצעותו. אנחנו לא צריכים להתעלם מהגוף אלא לעדן אותו. יום הכיפורים הוא יום קדוש ונורא, אך אסור שהוא יצור אצלנו תפיסה הגורסת כי הקדושה באה רק דרך צומות ועינויים. מה שמתבקש מאיתנו הוא לעבוד את ה' מתוך חיי החומר שבנו, ויום הכיפורים הוא תחנה משמעותית בדרך לבניית חיים של עבודת ה' המתמקדת גם בנשמה וגם בגוף האדם.
זו הסיבה בגללה, על פי הרב קוק, יש מצווה מיוחדת לאכול בערב יום הכיפורים. בעצם אכילתנו בערב היום הקדוש אנו מבטאים את יכולתנו לעבוד את ה' לא רק באמצעות דיכוי החומר והבריחה ממנו, אלא גם ע"י שימוש נכון בו לפי המידה הנאותה. אכילת ערב יום הכיפורים, מזכירה לנו, למעשה, כי בסופו של דבר לא הצום וההתנתקות מחיי החומר הם המעלה הגדולה, אלא היכולת שלנו להכין את עצמנו לקראת הימים שיבואו לאחר יום הכיפורים.
נמצאנו למדים כי אכילת ערב יום הכיפורים מאירה את היום הקדוש באור כפול: כיום של שמחה המהווה גם הכנה לקראת חיים של עבודה המתמקדת גם בגוף ולא רק בנשמה.
מתוך הבנה זאת נוכל להתכפר ולהיטהר ביום הכיפורים. יש כאן שמחה עצומה, מה גם שמיד לאחר יום הכיפורים אנו חוגגים את חג הסוכות, שכולו חיבור ממשי לעולם הטבע ולמעשים הארציים.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים. לתגובות: elidid@gmail.com
