שאלה:
אנו זוג של בעלי תשובה, עדיין איננו מומחים בדינים והלכות. נתקלנו בשאלה דחופה בתחום הכשרות, נשמח לקבל תשובה בדחיפות. לקראת החגים קנינו כלים חדשים, כלי קרמיקה ופיירקס. האם עלינו להטבילם במי מקווה רותחים והאם אפשר לעשות זאת בביתנו ?
תשובה:
משאלתכם נראה כי כמה מושגים הלכתיים התערבבו אצלכם והם אינם ברורים לכם דיים, ואני אשתדל להסביר.
א. טבילת כלים:
כלי אוכל מתוצרת חוץ או כלים שהיו בבעלות של נוכרים (גם כלים חדשים) צריכים הטבלה במקווה בכדי שיהודים יוכלו להשתמש בהם. המקווה שבו מדובר היא בריכת מים המחוברת למאגר של מי גשם. לחילופין גם ים או נהר יש להם דין של מקווה. הכלל הקובע הוא שהמים לא נשאבו ע"י אדם. טבילת כלים היא מצווה מן התורה והיא נלמדת מהפסוקים העוסקים בשלל ובמלקוח שעם ישראל הביאו למחנה לאחר שובם ממלחמת מדין, שם נאמר: "אך במי נדה יתחטא" (במדבר לא כג). חז"ל למדו מכאן כי כפי שהמקווה מטהר את הנדה, כך מטהרים מי המקווה את הכלים מחזקת הקודמת בידי נוכרים. מכאן שאסור להשתמש בכלים אלו לצרכי סעודה לפני הטבלתם (עבודה זרה עה ב. שו"ע יו"ד ק"כ א).
טבילה זו דומה מבחינות רבות לטבילה של גר ההופכת אותו מגוי ליהודי. גם שם הטבילה היא במים טבעיים- מים חיים- שבהם האדם כאילו נזרע ונולד מחדש. ע"י הטבילה הופך הכלי מכלי של גוי לכלי של יהודי. כאמור, טבילה זו היא לכל כלי אוכל שנקנה מנוכרים או שיוצר בידי נוכרים. כיום גם מפעלי כלים ישראלים מפורסמים וותיקים מייבאים חלק גדול מהסחורה שלהם מחו"ל, ולכן יש לשים לב למקום הייצור המצוין ע"ג האריזה. כעת ברור כי אין אפשרות להטביל כלים בבית (שהרי לרובנו אין בבית נהר, ים או מקווה עם מי גשם טבעיים).
ב. סוגי הכלים לטבילה:
הכלים החייבים בטבילה הם כלי מתכות וכלי זכוכית. יש פוסקים שאמרו כי גם כלי חרס, קרמיקה, פורצלן וחרסינה המצופים בזיגוג חייבים בטבילה שכן דינם ככלי זכוכית. (שו"ע יו"ד קכ א בש"ך בשם האיסור והיתר דרכי תשובה ליו"ד קכ יב יח יט ). יש אחרים האומרים שאינם נחשבים ככלי זכוכית, שהרי בשונה מזכוכית או מכת שאותם ניתן לאחות בהתכה אם נשברו, כלי חמר וחרס לא ניתנים לאיחוי (שאילת יעבץ א סז. דרכי תשובה ליו"ד קכ יב יח יט בשם כנסת הגדולה ועוד אחרונים מאסף לתורה והוראה בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל). דעה נוספת גורסת כי יש להטביל כלים אלו בלא ברכה (קיצור שו"ע לז). למעשה, מכיוון שכלי זכוכית טבילתם מדרבנן וטבילת כלי חרס עם ציפוי זכוכית היא מחלוקת, וע"פ כללי הפסיקה מאחר ומדובר בספק דרבנן הרי שפוסקים לקולא ומעיקר הדין אין צורך להטבילם, והמהדרין מטבילים אותם, ללא ברכה.
כלי עץ וכלי חרס (ללא ציפוי) אינם צריכים הטבלה כלל. כלי פלסטיק אינם צריכים הטבלה מכיוון שלא היו קיימים בזמן תקנת חכמים הנוגעת לכלי זכוכית (יביע אומר יו"ד ח מלמד להועיל ב מט . חלקת יעקב ב קסג וכן בשם החזו"א ועוד). למרות זאת, יש מי שפסק כי יש להטבילם בלא ברכה וזאת מכיוון שאם נשברו ניתן להתיכם כמו כלי זכוכית (מנחת יצחק ג ע"ו שערים המצוינים בהלכה לז ד).
כלי אכסון שאינם משמשים ישירות בסעודה, יש שפסקו שאינם צריכים הטבלה, אולם רוב הפוסקים הצריכו הטבלה גם בהם (אחרונים המובאים בדרכי תשובה ליו"ד קכ א), ולמעשה יש להטבילם בלא ברכה.
ג. כיצד מטבילים
לפני הטבילה מברכים "ברוך אהאמה"ע על טבילת כלי/ כלים", ומיד מטבילים את הכלי כולו בבת אחת במי המקווה, כולל חלקים בכלי שאולי אינם צריכים הטבלה בגלל החומר מהם הם עשויים (למשל פלסטיק או חרס). על המים להיכנס גם לפנים הכלי ולכל חלקיו ללא חציצה בין המים לכלי. מכאן שיש לאחוז בכלי באחיזה רופפת או לשים אותו ברשת. כמו כן יש להסיר מדבקות חוצצות מהכלי. מדבקה המכסה רק מיעוט של הכלי והאדם לא מקפיד על קיומה, אינה נחשבת חציצה חוצצת ואין צריך להסירה. ( שו"ע יו"ד קכ ב ויג וכן רב ב)
בפעם הבאה נעסוק בהטבלת כלים חשמליים.
במושג השני אליו התייחסתם שהוא " הכשרת כלים" הנעשית במים רותחים (כלים שנטרפו של יהודים או נוכרים) נעסוק בע"ה בעתיד.
אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם ?!אביכם שבשמים! (סוף מסכת יומא)
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'. לפניות או שאלות: mbiegel53@gmail.com
