הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות פירושו הבהיר לתלמוד הבבלי, שהרחיב באופן משמעותי את מעגל לומדי הגמרא. קצת פחות מוכרים ספריו ומאמריו בתחום המחשבה היהודית והחסידות. הספר החדש 'חיי שנה' מאגד בתוכו שיחות ומאמרים של הרב שטיינזלץ על מועדי וזמני השנה היהודית מראש השנה ועד לחודש אלול.
'חיי שנה' הוא ליקוט של מאמרים שנכתבו בבמות שונות במשך השנים, ומכאן שלא מדובר בספר שנכתב כיחידה בפני עצמה. חלק מהמאמרים בספר נמסרו כשיחות של הרב שטיינזלץ ונאמרו בעל-פה. מכיוון שמדובר באוסף, הרי שהסגנון איננו אחיד, אולם בכל זאת ניתן לזהות קו מחשבה משותף השוזר את מרבית המאמרים ומאפיין את מחברם.
במאמריו מבקש הרב שטיינזלץ לחבר את הרעיונות הותיקים והמוכרים של מעגל השנה והמועדים להווה המתחדש. החגים, כך הוא טוען, מפעילים מחדש מאורעות שכבר אירעו בעבר בבחינת כל זמן מאיר בתכונתו. "העבר משמש בבחינת תבנית יסוד שעל פיה נבנה מחדש, בכל רגע, ההווה". מהות החג, לפי הרב שטיינזלץ, היא לחוות מחדש את המאורע שבגינו הוא נחגג. כך למשל בראש השנה, אנו חוזרים מידי שנה לבריאת האדם ועומדים שוב מול שאלת הצדקת קיומינו על כל המשתמע מכך. בסוכות אנחנו יוצאים מהבית כדי לחזור אל הארעיות של נדודי המדבר. אנחנו לא נזכרים רק בסוכות בהן ישבו בני ישראל, אלא חווים מחדש מציאות נוודית, חסרת יציבות, וזאת בכדי לאזן במעט את תחושת החוזק והקביעות שמאפיינת עם היושב בארצו. גם השמחה עליה אנו מצווים בחג הזה, נוצרת מתוך היציאה מהבית הקבוע לסוכה הארעית. "על ידי הענווה של העמדת עצמו במקום הראוי לו, האדם לומד להעריך את מתנות החיים, את היש והברכה. ככל שהוא מאמין פחות ב'מגיע לי', ככל שהוא מרגיש יותר את מצב הראשית, המחסור והגלות, יכול הוא להעריך יותר את הטובה ולהגיע ממנה לשמחה".
קל מאוד להתחבר לרעיונות של הרב שטיינזלץ הכתובים בשפה בהירה ושווה לכל נפש. הרב שטיינזלץ מצליח לקחת רעיונות מופשטים ועמוקים מעולם החסידות והסוד ולתרגם אותם לשפה עכשווית ופשוטה. קריאת מאמריו היא הכנה נפשית מצוינת לכל חג מחגי ישראל.
הזיקה החזקה של הרב שטיינזלץ לחסידות חב"ד, באה לידי ביטוי בפרקים שיוחדו למועדים החב"דיים במעגל השנה. כך למשל, בין סוכות לחנוכה מוקדש פרק לי"ט כסלו – ראש השנה לחסידות (היום בו יצא בעל התניא האדמו"ר הזקן לחופשי מהכלא בו היה אסור תקופה ארוכה בידי השלטונות). לאחר חג השבועות מוקדש פרק שלם לג' בתמוז, יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. פרק חשוב שחסר מן הספר, ושחסרונו עלול לצרום לחלק מהציבור, קשור לימי ההודאה והחסד של חודש אייר (יום העצמאות, יום הזכרון, יום ירושלים). היעדרותו של פרק שכזה יכול ללמד משהו על מורכבותה של המערכת המשלבת בין חסידות לציונות. בהתחשב בעובדה שאפילו י"ד באייר, פסח שני, זוכה להתייחסות בספר, ההתעלמות המוחלטת מחג שנחגג בידי רוב מוחלט של קוראי הספר, עשרה ימים קודם, רק בולט עוד יותר.
"חיי שנה", הוצאת 'ידיעות ספרים' והמכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, 346 עמ'
אלישיב רייכנר, עיתונאי ב"מקור ראשון" וחבר מערכת "נקודה"
