שאלה:
לאור מצב משק המים המדרדר, האם ניתן להסתפק ברחיצת ידיים עם סבון ומים לאחר היציאה מהשירותים, או שבכל מקרה יש גם ליטול ידיים? (דן, תל-אביב)
תשובה:
חכמים חייבו לרחוץ ידיים במים לפני תפילה, סעודה על לחם, ובמספר מקרים נוספים שאחד מהם הוא כאשר אדם יוצא מבית הכסא.
אדם העושה צרכיו מברך לאחמ"כ ברכת "אשר יצר", שהיא ברכה שבה האדם מודה על פלא בריאת האדם, וכך היא לשון השולחן ערוך בביאור הברכה: "אשר יצר את האדם בחכמה- שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה… גם ברא בו אברים רבים חלולים… שאם יסתם אחד מהם, כלומר, שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה, שכשהוא במעי אמו הוא סתום, וכשיוצא לאוויר העולם הוא נפתח, ואם כשיוצא לאוויר העולם היה נשאר סתום, לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת…. ומפליא לעשות …שבורר (הגוף) טוב המאכל ודוחה הפסולת. … ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי, … שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו…"
הסיבה לרחיצת הידיים לאחר שיוצאים מבית הכסא היא ניקיון. כך נכתב בפירוש בשולחן ערוך סימן ז שמבאר שחוץ מניקיון יש כאן גם הכנה לאמירת הברכה או התפילה. השיעור הרצוי לרחיצה זו הוא רביעית מים (השווה לשיעור של 86-150 סמ"ק, תלוי בשיטות הפוסקים), וכאשר אין בנמצא שיעור כזה, אפשר להסתפק גם בפחות.
קיימת דעה, שגם בנטילה זו יש ליטול לסירוגין שלש פעמים על כל יד כפי שנוטלים בבוקר (דעת הספר היכל הקודש), אולם הפוסקים סתרו את דבריו (מגן אברהם סימן ז).
עכ"פ מסופר על אחד הרבנים שהיה נוטל ידיו בשיעור מינימאלי, אף על פי שלכתחילה נאמר בפוסקים שיש להרבות בשיעור המים. כאשר נשאל לפשר מנהגו הסביר כי המים מובאים על ידי המשרתת מהבאר והוא אינו רוצה להחמיר על חשבונה.
דומה שזו גם התשובה לשאלתך. במילים אחרות: אפשר בהחלט להסתפק ברחיצת ידיים לניקיון, ומי שרוצה להחמיר וגם ליטול ידיו בכלי יכול להסתפק בשיעור המינימאלי, שהוא כמות מים מעטה לכל הדעות.
הרב שמואל שפירא הוא רב היישוב כוכב יאיר
השאלה התפרסמה בשו"ת המקוון של רבני 'צהר' באתר Ynet.
