המחלוקת הייתה חלק מאורח החיים היהודי והפכה גם לעניין ישראלי. הרב יובל שרלו מנסה לתת סימנים במחלוקת כך שנוכל לדעת מתי היא " לשם שמיים" ומתי אנו נדרשים לתקן.
המחלוקת היא חלק בלתי-נפרד מהחיפוש אחר האמת. דווקא משום כך, לא פעם מוצא האדם את עצמו נבוך בשאלה "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמיים?". האם יש דרך לזהות מחלוקת שכזו? שאלה זו צצה ועולה גם בשל ניגוד, שלכאורה קיים, בין שתי מגמות המצויות בדברי חז"ל בנוגע למחלוקת. מחד גיסא, הוקירו חכמינו את המחלוקת מאוד מאוד, ואף אפיינו את תלמידי החכמים כמי שיושבים ועוסקים בתורה אסופות אסופות. לא זו בלבד, אלא שאמרו חכמינו על מחלוקות רבות כי "אלו ואלו דברי א-להים חיים" ובכך לימדנו כי "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים".
מאידך חכמים דברו גם בגנות המחלוקת, ולדעת מוני מצוות מסוימים, ישנו אף איסור מפורש על החזקה במחלוקת מצד הפסוק "ולא יהיה כקורח וכעדתו". שאלה זו איננה פילוסופית בלבד, אלא שאלה קיומית מרכזית בעולמם של לומדי התורה. מחד גיסא, המחלוקת היא המבנה האהוב ביותר של התורה, וכל לומד תורה שש על המחלוקת במקום בו היא נמצאת, שכן באמצעותה מתבררים הפנים כולם. הראי"ה, כידוע, גם ביאר כך את דברי המשנה הידועים לפיהם "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". דווקא מתוך הגיוון וריבוי הדעות מתרבה השלום. מאידך, מראשית התורה שבכתב ועד אחרית ימינו אנו, המחלוקת היא עכורה מפלגת וכואבת.
דומה כי חכמים יישבו את שני הקולות ביחס למחלוקת בקביעתם כי על המחלוקת להיות לשם שמיים.
ברם, גם קביעה זו המלמדת על מגמות פנימיות ונסתרות של בעלי המחלוקת. מעבר לכך, סביר להניח כי כל המצוי במחלוקת מתעטר בעטרה זו, ומשוכנע בכנות כי לא לכבודו או לכבוד בית אבא הוא נלחם, אלא "לשם שמיים". מכאן שיש צורך בכלים חיצוניים, מדדים בלתי-תלויים שיאפשרו זיהויה של מחלוקת שהיא לשם שמיים. כדרכם של כלים, גם מדד שכזה איננו דבר מוחלט, ולעולם לא ניתן לחדור לעומק המגמות רק ע"פ המבנה החיצוני של הופעתם. אף על פי כן, נראה כי ניתן לסמן כמה כללים לזיהוי המחלוקת האמיתית שהיא לשם שמיים:
א. מבחנו של החולק לשם שמיים הוא ביכולת לדייק בהצבת העמדות של הצד החולק עליו. אם אדם מחפש אמת הוא, הרי שהוא יעשה מאמץ ניכר להציג את עמדות הצד השני, בדיוק כפי שהיה רוצה שיוצגו עמדותיו. בעצם מאמץ זה מתגלה המגמה הפנימית של חתירה אחר האמת, ולא חיפוש הניצחון. נוהג זה לא רק שאיננו מונע את האפשרות לחלוק, ואפילו בחריפות, על הדעה שמנגד, אלא אף מבטיח בירור מדויק שלה. לעתים מזומנות נוהגים מי שחולקים לצייר את עמדת הצד השני בצורה קריקטוריסטית, כך שיהיה נוח לתקוף אותה. התנהגות שכזו היא אחד הסימנים המובהקים למחלוקת שאינה לשם שמיים, מה גם שהדבר אסור מצד החובה להתרחק מן השקר.
ב. ההלכה אוסרת באיסור חמור לכנות שם לחברו, ואף קובעת כי העושה כך אין לו חלק לעולם הבא (הלכות תשובה ג, יד). גם במחלוקת קיימת סכנה של "כינוי שם", שבאה לידי ביטוי בהתייחסות בלתי-עניינית לנושא, ובהתרכזות בהכתמת האדם באמצעות כותרות וכינויים. במקום בו אנו מוצאים הכללות וכינויי שם אנו מסוגלים להעריך כי אין מדובר במחלוקת לשם שמיים, אלא אם כן החולקים מגדירים אף את עצמם בכותרות אלו.
ג. מחלוקת שהיא לשם שמיים לעולם איננה גולשת לפסים של איבוד האמון ההדדי. המשנה ביבמות מלמדת כי בית שמאי ובית הלל לא נמנעו לשאת נשים האחד מהשני. מדובר לא רק בסיפור יפה אלא בהדרכה נצחית לאורחות המחלוקת. ישנם דיונים רבים בתוספתא, בבבלי ובירושלמי בשאלה כיצד אפשרי הדבר שמחלוקת מהותיות לא יוצרות קרע, אולם על העובדה עצמה שהדבר לא קורה אין חולק. זהו אחד המבחנים העמוקים ביותר של החולקים לשם שמיים, כשהם מסוגלים להפריד בין המחלוקת ובין איבוד האמון בטוהר כוונותיו של הצד השני, וממילא בלגיטימיות שלו, כפי שכתוב בתוספתא: " כל דרך איש זך בעיניו ותוכן לבות ה'".
ד. הביטוי מחלוקת "קורח ועדתו" מתבאר גם בדרך לפיה אין הכוונה רק למחלוקת של קורח ועדתו עם משה, אלא גם למחלוקת הפנימית בתוך עדת קורח. סביב קורח התקבצו אינטרסנטים שונים ובראשם דתן ואבירם, שטענותיהם היו שונות בתכלית מאלו של קורח. השניים הללו ניצלו את ההזדמנות רק בכדי לנגח את משה ואהרון. זהו אפוא אחד הסמנים המובהקים של מחלוקת שאיננה לשם שמיים. במקום בו מתקבצות קבוצות שונות, שהמשותף בינהן הוא רק הרצון לפגוע בצד השני, הרי שאין מדובר במחלוקת מהותית אמיתית, אלא במאבק כוחני.
ה. בסופו של דבר, מחלוקת שהיא לשם שמיים חושפת לאור השמש שפה וסגנון. כאן קשה יותר לקבוע כללים מובהקים, אולם חדי האוזן מסוגלים לשמוע ולאבחן האם הטיעונים השונים נאמרים בענווה ומתוך רצון לברר את האמת, או בהתלהמות ואולי אף תוקפנות. מחלוקת יכולה להיות חריפה וחדה, ועדיין צליל הדברים עצמו מלמד על האם היא בעייתית או אמיתית.
כמדומני כי דברים אלה, האחרונים, על המחלוקת לשם שמיים הם גם החשובים ביותר בעת הזו. אחדות ישראל ואהבתם לא באה למנוע את המחלוקת, או בכדי ליצור חברה מונוליתית. המחלוקת באה לאפשר לחברת תלמידי חכמים ולציבור הרחב בירור רעיוני של סוגיות חיים לשם שמיים, בדרך שאינה פוגעת באהבה ההדדית ובשיתוף הפעולה. המחלוקת מבקשת את הדביקות בריבונו של עולם ואת ההליכה בדרכיו, ובזה גם תיקונה של המחלוקת.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
