בקשה בלתי-שגרתית שהתקבלה אצל רבני צהר, ללוות את שבת המכביה והספורטאים, הולידה כמה חוויות בלתי-שגרתיות אצל הספורטאים והרבנים גם יחד
בשנים האחרונות הפכה צהר לכתובת ראשית לכל פעילות יהודית בארץ ולעיתים גם בעולם. לא התפלאנו, אם כן, כשב'צהר' התקבלה בקשה ללוות את ספורטאי המכבייה במהלך השבת. במשחקי המכבייה משתתפים אלפי ספורטאים יהודים מכל רחבי העולם למשך כשבועיים. האתגר שעמד בפנינו היה לא פשוט. רצינו לתת לספורטאים חוויה אותה יקחו לכל ימיהם, חוויה של שבת, תפילות וסעודות וכן לעסוק בנושא הזהות היהודית. בפועל התברר כי רובם ככולם עסוקים בתחרויות ובפעילויות השונות לשמם הגיעו לארץ .
אולם לא היה בכך בכדי לחסום בפנינו את הדרך לקשר אישי וחם. עברנו בין השולחנות, התעניינו בתחומי הספורט השונים ומשם המשכנו לרבדים עמוקים יותר כמו סיבת השתתפותם במכבייה, הרקע היהודי שלהם וכדו'. השיחות האישיות גלשו אל תוך הלילה ועסקו במגוון שאלות. חלקן לא כ"כ חשובות, ואחרות עמוקות ויסודיות.
"הסוד היהודי לנצחון במכביה" הייתה הכותרת של הפעילות הראשונה, שעסקה בתכונות הנדרשות מהספורטאי לנצחון בתחרויות. המשתתפים, שחלקם משקיעים שעות באימונים מידי יום, התחברו מיד לנושא. הרצים לטווח ארוך סיפרו על כח ההתמדה. האצנים על הריכוז ועל השליטה העצמית. ספורטאי אחד דיבר על כוח הרצון ועל הנחישות מול כישלונות העבר. חברו ספר על שמחתו משיפור ההישג שלו בחלקיק השנייה. הכרת היריב, עבודת צוות, ענווה וחריצות היו תכונות נוספות שעלו באותו דיון. שאלנו האם ניתן לאמץ תכונות אלו לשטחי חיים אחרים, והתשובות היו מדהימות. ספורטאי בוגר דיבר על תשוקתו לספורט ככוח מניע בחברה למשאבי אנוש שבבעלותו. אחר העיד כי יש תחומי עבודה מועדפים על ספורטאים בגלל כוח התמדתם וכישרונם במימוש מטרות שמציבים להם. ספורטאי נשוי טען כי הסבלנות באימוני הספורט מסייעת לו בזוגיות. היה זה שיעור שעליו ניתן בהחלט לומר: מכל מלמדיי השכלתי.
בשבת אחה"צ קיימנו את הדיון האחרון שעסק בשאלה :למה להיות יהודי?". בשיחות לא- רשמיות בחדר האוכל ובלובי, העידו ספורטאים רבים כי המניע העיקרי להשתתפותם במכבייה היה הרצון להיות בין יהודים. עתה הם נדרשו להתמודד עם השאלה: במה הם רואים את יהדותם?
ספורטאי ממיאמי ריגש אותנו כשסיפר על תחושת המחוייבות שלו כלפי אבות אבותיו למרות שאינם עוד בין החיים. העובדה שהללו מסרו את נפשם על מסורת זו הולידה בו תחושה עמוקה שהובילה להפסקת קשרים שהיו לו עם גויות ובמקביל לחיפוש בלתי פוסק אחר משמעות זהותו היהודית. מדהים היה לראות, איך במקביל אליו ישבה רכזת התרבות הישראלית, קצינת חינוך במיל', שהודתה כי החיים בישראל בין יהודים מעולם לא עוררו אצלה את הצורך לברר את מהות הזהות היהודית.
ספורטאית שחומת עור ספרה איך הגיעה לעסוק בהיסטוריה היהודית לאחר שנשאלה שוב ושוב האם היא
"אפרו-אמריקאית כאִמה או יהודית כאביה?". שאלות אלו דחפו אותה להתעניין בפשר סבלם של היהודים ובהיותם נרדפים לאורך הדורות. עדיין יש לה יותר שאלות מתשובות, ולדבריה זו גם אחת הסיבות שהיא במכבייה. ספורטאי צעיר תיאר את תחושת הסולידאריות העמוקה כשפגש בחנות ספרים יהודי נוסף, והתפתחה ביניהם שיחה עמוקה רק משום ששניהם יהודים. בשבת זו שוחחנו גם עם קבוצת הקריקט ממומבאי – הודו, ועם שחקן הרוגבי היהודי של נמיביה, ממנו נודע כי קהילה זו שנוסדה לפני כמאה שנה והגיעה בשנותיה הטובות ל– 250 משפחות, מונה כעת פחות ממניין יהודים. בתחילת השבת לימדנו את השיר "למען אחיי ורעיי" בניגון של ר' שלמה, ואכן כי מילים אלו היו תכלית השבת עבור אלו החיים כאן בארץ ועבור אלו שבאו מחו"ל.
הרב משה אודס הוא מרבני 'צהר'
