הגיור הפך בתקופה האחרונה לאחד מהסוגיות הנפיצות בסדר היום היהודי. הרב אליהו בירנבוים, דיין בבית הדין לגיור, חושב כי בלעדי הגרים וקירובם, לנו ולעם ישראל בכלל אין יכולת למצוא תיקון.
אני מאמין באמונה שלמה שלמרות היותו עם ישראל עם ייחודי ונבחר, יש צורך לחזק את קיומו בהווה כדי לשמור על קיומו בעתיד. אנו עדים בדורות האחרונים למצב בו עם ישראל פוחת והולך מבחינה דמוגרפית. ההתבוללות האדירה שאנו עדים לה בארצות נכר, גורמת להפחתה מתמידה במספרם של היהודים משנה לשנה. נדמה כי אחת הדרכים לדאוג לעתידו של עם ישראל מבחינה זו היא הגיור. אין המדובר בגיור נוכרים בעלי אמונה זרה ודת אחרת, אלא באנשים טובים הקרובים ממילא לעם ישראל וגרים בתוכנו. לאנשים בעלי זהות יהודית החיים בקרבנו ומבקשים להיות יהודים כדת וכדין. מבחינה זו הגיור כתהליך חינוכי הנעשה כהלכה יכול לחזק את היחידים והקהילות במדינת ישראל ובקהילות ישראל בתפוצות.
העולם היהודי והעולם הדתי, מתחלקים כיום לדעתי לשני מחנות בנושא הגיור. מכאן אלו המאמינים בגיור כדרך לחיזוק עם ישראל, ומאידך אלו הפוסלים את הגיור ומבטלים את כוחו. מחד אלו הרואים בגיור הזדמנות להעמקת חוסנו של עם ישראל, ומן העבר האחר אלו הרואים בגיור סכנה לעתידו של העם היהודי. אלו הרואים בגיור תיקון ואלו הרואים בו קלקול.
נדמה כי נקודת המחלוקת העיקרית היא בשאלה מדוע יש להשיב בנים אלו לעם ישראל? לכאורה די לנו באותם אלו שהם יהודים מלידה ונשארו תמיד בכרם בית ישראל. מדוע "להסתבך" עם יהודים נדחים וצאצאי יהודים שאבדו במהלך ההיסטוריה עקב "תאונות היסטוריות". האם לא די לנו בצרות הקיימות שעלינו לחפש עוד קשיים? התשובה לשאלה זו היא לדעתי לא רק השקפתית אלא גם הלכתית, מוסרית ועכשווית.
התשובה לשאלה זו ברמה השקפתית מצויה בדבריהם של גדולי ישראל ופוסקים רבים שראו בגיור, לא רק מעשה חד- פעמי של כניסת יחיד לעם ישראל, אלא דרך להשבת בנים אובדים לחיק העם.
ביטוי לדבר נתנו הרב צבי הירש קאלישר זצ"ל והרב בן ציון עוזיאל זצ"ל, כשנשאלו (פעמים רבות) על יחס ההלכה לבנים של אב יהודי ואמא שאינה כזאת. התשובה ההלכתית היא לכאורה פשוטה וברורה: "ולדה כמותה", כלומר הילד הולך אחר אימו ואם האימא איננה יהודיה, גם הבן איננו יהודי. ואמנם ברמה ההלכתית אין עוררין על קביעה זו, אולם מה צריך להיות יחסינו לילד זה ברמה האנושית? האם הוא ככל הגויים? האם הוא בעל מעמד מיוחד? האם קיימת מיוחדת לקרבו (או לחילופין להרחיקו) מהיהדות ועם ישראל?
הרב קאלישר כו בנושא דברים ברורים: "בילד אשר אביו ישראל ואמו נכרית לא ימחה מהמצווה שמצווין אנו לפתוח לו פתח תקווה למולו כעת עי"ד אביו, וכשיגדל יוכל מהר לעשות כרצון אביו לטבול עצמו כדת וכדין. ואם אין מלין אותו דוחין אותו בידים מעדת ישראל! ולא ככתוב ואל ידח ממנו נדח…. עכ"ז מצינו כי זרע הקודש יקרא… ערבין אנחנו זה לזה במה שיכולין לזכותם שלא לדחותם חלילה ועל כזאת קצת ראוי לומר פושעי ישראל פעמים עושין מצות כרמון …"(בתוך שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר, בחלק א – יו"ד סימן רכ"ט, רל)
גם הרב עוזיאל, בתשובות רבות, החיל וחידש את המושג "זרע ישראל" על צאצאים לאב יהודי ואמא גויה. גם לדעתו יש מצווה לקרב בנים שכאלו: לטובתם, לטובת אביו ולטובת עם ישראל: " שמצווה לקרב בת של יהודי שנולדה מנכרית ונשאת לישראל. דאע"ג שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצווה להשיבם אל צור מחצבתם אלו האבות לבל ידח ממנו נדח… ועלינו לקרבם אל היהדות ולא להרחיקם מתורת ישראל ומקרב היהדות לעולם… (משפטי עוזיאל כרך ב, יו"ד, סימן נח, פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן ס"ד, ס'ק ד, ראה גם: "משפטי עזיאל" (ח"א, יו"ד, סימן יד, סעיף א).
דברים אלו מלמדים אותנו כי התיקון למצבם של הגרים ושל נושא הגיור בימנו, הוא לקרב גרים בבחינת "קום ועשה". מעניין הוא צווי התורה על כך שבין המשתתפים במעמד הקהל מצווה שיהיו גם גרי התושב: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו…" (דברים ל"א, י"ב). האב"ע מסביר עניין זה בשתי מילים: "אולי יתייהד". מעמד הקהל הוא הזמנה פתוחה והשראה לגרי התושב בארץ להתגייר ולהפוך חלק מעם ישראל. אם בגר תושב כך, הרי שבזרע ישראל שהם בנים לאב יהודי ובעלי זהות יהודית, על אחת כמה וכמה.
גם מתוך דברי מדרש רבה על יהושע והגבעונים, אנו למדים עד כמה חשוב לקרב את הגרים החיים בתוכנו: "בשעה שאמרו הגבעונים 'עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו' אמר יהושע: "וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור? א"ל הקב"ה: יהושע! אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים. ועל כגון דא נאמר: כל הפוסל במומו פוסל" (במדבר רבה ח).
בכדי להגשים חזון זה יש צורך לא רק במאמצים אלא בעיקר בשינוי דפוסי החשיבה והחיים. אי אפשר לקרב אנשים למסורת ישראל סבא ולהראות להם אורה של תורה, כשאנו נותרים מסוגרים בבתי הכנסיות, בתי מדרשות ושכונות דתיות. לשם כך עלינו להמשיך את דרכם של אברהם ושרה אשר יצאו מאוהליהם בכדי לקרב גרים לעבודתו יתברך. רק כך נוכל לדאוג לעתידו של עם ישראל ומדינת ישראל.
הרב אליהו בירנבוים, משמש כדיין בבית דין המיוחד לגיור בירושלים וראש מכון שטראוס – עמיאל להכשרת רבנים בקהילות ישראל בתפוצות במוסדות אור תורה סטון.
