רחל אימנו, בת לבן, אחות לאה, אשת יעקב, אם יוסף ובנימין, אם כולנו. אחת הדמויות הטרגיות ביותר בתנ"ך, דמות המקפלת בתוכה אהבה עזה, אהבה אשר נחלמה במשך שבע שנים, לילה ויום, אהבה אשר הוקדשה כולה לאדם אחד, ליעקב, אולם במציאות חילקה אהבה זו יחד עם אחותה. "כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה מאנה להינחם… מנעי קולך מבכי וענייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם" [ירמיהו לא].מדוע זכתה דווקא רחל מבין שלושת האבות וארבע האימהות כי קולה יישמע? מהי זכותה של רחל אשר הקב"ה בעצמו מנחם את בכיה ומוחה את דמעתה? חז"ל במדרשים מספרים כי כל האבות והאימהות יצאו לקראת בניהם ההולכים וכושלים בגלות בבל וניסו לבקש עליהם רחמים אולם רק רחל נענתה, מדוע ? התשובה טמונה בקורבן האישי העצום אשר הקריבה רחל, קורבן אשר את מחירו נשאה כל חייה ואף במותה. מסירות נפש אשר מעלה את המושג "אהבה" לגבהים מהם אנו יכולים ללמוד ולעמוד משתאים מול אצילות נפש ועוצמה רוחנית. על אהבתו של יעקב לרחל מספר התנ"ך: "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל… ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר… וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך… ויאמר לו לבן …הגידה לי מה משכורתך?…ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה…ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה…" את סיומו העצוב של טקס הנישואין מספר התנ"ך בחמש מילים: "ויהי בבוקר והנה היא לאה" – כלומר יעקב היה בטוח כי אשתו איתה הוא מתייחד היא רחל אהובתו, האישה אשר למענה עבד שבע שנים. אולם בבוקר, התברר לו כי רומה וכי האישה איתה התייחד הייתה לאה אחותה.
ברחל בתך הקטנה
כיצד קרה הדבר שיעקב לא הבחין במרמה? כיצד חשב יעקב כי נמצא הוא עם רחל בעוד בפועל היה עם לאה? על כך עונים חז"ל כי יעקב ורחל הכירו את לבן וידעו כי רמאי הוא ולכן סכמו בינהם על סימנים מוסכמים אותם תיתן רחל ליעקב בליל נישואיהם. אולם כאשר ראתה רחל כי אביהם לבן מחליף ביינהן ונותן את לאה ליעקב, נכמרו רחמיה על אחותה. רחל פחדה פן לאה אחותה תתבזה כאשר תתגלה התרמית ומסרה ללאה את הסימנים הסודיים.
כמה קשה הייתה ההחלטה של רחל . הרי לא מדובר רק על הפסד רגעי של לילה אותו ניתן היה להשלים מאוחר יותר. מדובר על הכנסת אישה נוספת למערכת היחסים האינטימית שבין אישה ובעלה. מדובר על חלוקת אהבתו של יעקב בין שתי נשים. ובכל זאת גבר ברחל רגש הרחמים על האנוכיות האנושית. רחל העדיפה את כבודה של אחותה על פני חייה האישיים. רחל במודע ויתרה על אהבתה היחידה על מנת שאחותה הבכירה לא תתבזה.
שנים מאוחר יותר, כאשר אבות ואימהות האומה עמדו לפני הקב"ה ובקשו רחמים על בניהם היוצאים לגלות, דחה הקב"ה את טענתם עקב חומרת החטאים של עם ישראל – הכנסת עבודה זרה להיכל ה', לביתו של ה'. רק בפני טענתה של רחל לא הצליח הקב"ה לעמוד.
אמרה לו רחל: אתה כועס על בניך שהכניסו צלם להיכל? סלח להם בשבילי. אני הכנסתי את צרתי לביתי – אני הכנסתי במודע את אחותי לביתי על מנת שלא תתבייש. אני עמדתי בניסיון בו אתה הקב"ה עומד כעת ומחלתי על כבודי למען כבודה של אחותי, אנא מחל לבניך למעני. ואכן, בפני בכיה של רחל, בפני הדוגמא האישית אשר הציבה, בפני המעשה ההרואי אשר עשתה, לא יכלה מידת הדין לעמוד והובטח לרחל כי בניה יחזרו בשלום מגלות בבל.
גם על מנוחת עולמים יחד עם יעקב ויתרה רחל למען בניה. האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה אשר בחברון, מלבד רחל. רחל נקברה על פי המסורת בבית לחם בדרך
"ותמת רחל ותיקבר בדרך אפרתה היא בית לחם…"[בראשית לה] גם כאן הסיבה היא דאגה לזולת, דאגה לבניה. גם כאן מספרים חז"ל כי רחל העדיפה להיקבר בדרך בה יעברו בניה בלכתם לגלות, מעשה אשר יאפשר לה מחד לנחם את הגולים ומאידך להתפלל לפני הקב"ה כי יסלח להם על פשעיהם.
גם בחייה וגם במותה ויתרה רחל במודע על אהבתה, על נוחיותה ועל העדפתה האישית למען בני משפחתה אותם אהבה יותר מכל.
רחל אשר כמהה לפרי בטן, אשר התפללה להריון ולמשפחה גדולה, מתה בעת לידתה את בנה השני, בנימין.
חז"ל אשר ידעו ברגישותם לקרוא בין השיטים ולהבחין בדרמה הגדולה אשר תססה בנבכי נשמתה, חז"ל אשר ידעו לחוש את סערת הנפש ולבטי הרגש, העזו לשים דין ודברים בין רחל ובין הקב"ה וכביכול לקבוע כי רחל נצחה
