אחד ההישגים הגדולים והחשובים ביותר של הרבנות בישראל, היא ללא ספק מערכת הכשרות המקיפה את רוב בתי האוכל, מפעלי המזון והמרכולים בישראל.
העם היושב בציון התרגל לאכול ולצרוך מזון כשר על כל המשתמע מכך: כמו הפרדה בין בשר לחלב ומגבלות כשרות אחרות. רוב מוחלט של מצרכי המזון הנרכשים במרכולים כשרים הם וציבור הצרכנים צריך "להתאמץ" כדי להטריף את המזון שבביתו (לרמת טריפה מן התורה) .
מאידך גיסא: בתחום שמירת השבת במקומות ציבוריים ומרכזי מסחר המצב לצערנו הפוך. מרכזים מסחריים נפתחים בשבת . מפעלים עובדים בשבת ומאלצים עובדים (בדרך כלל בשכר נמוך מאד) לוותר על יום המנוחה ולעבוד בשבת לפרנסתם.
בשנותיה הראשונות של המדינה התלבטו גדולי הרבנים בשאלה האם להעניק תעודת כשרות למקום שבו מחללים שבת בסביבת בית האוכל. כלומר האם לתת לתעודת כשרות לבית מלון שהמטבח וחדר האוכל שבו שומרים שבת ואילו שאר הענפים בבית המלון אינם שומרים שבת (בית קפה, מועדון, שרות חדרים תחזוקה בריכה ודומיהם).
היו מגדולי הרבנים שנתנו כשרות במקרים אלו בתנאי שהשבת והכשרות נשמרו היטב במטבח ובחדר האוכל והיו שנמנעו מכך.
כיום כל הרבניות וגופי הכשרות בארץ נותנים כשרות לבתי מלון אלו גם אם השבת נשמרת רק במטבח ובחדר האוכל.
שאלה נוספת שהעסיקה ומעסיקה גם כיום את הרבנים היא: האם להעניק תעודת כשרות לבית אוכל, הפתוחים בשבת, לימות החול בלבד. הסיבה לעשות זאת היא כמובן לזכות את האוכלים באוכל כשר ככל האפשר ולהציל את העם ממאכלות אסורות לפחות בימות החול.
לעומת זאת יש בהכשרת מקומות אלו מתן הכשר וחוקיות למקומות שמחללים בהם שבת בפרהסיה.
בעיה נוספת שעולה במקומות אלו היא האם ניתן להשתמש בכלים שבישלו בהם בשבת גם בימות החול מכמה סיבות:
א. האם כלים שבישלו בהם בשבת נאסרו כמו שהאוכל שבושל בשבת נאסר? (מגן אברהם לשו"ע או"ח שי"ח ובמשנה ברורה שם ד אוסרים לשיטת הרשב"א, לוית חן שיח מב מתיר גם לשיטת הרשב"א)
ב. האם האיסור הוא גם לאורחי המסעדה, וממילא האוכל שמתבשל ביום חול בכלים אלו נאסר?
נושא זה שנוי במחלוקת אחרונים כפי שכתבנו בפינותינו הקודמות. (עיין במנחת יצחק שהביא
מחלוקת בנושא זה בין הכתב סופר נ וקהילות יעקב ב המחמירים לבין מחזה אברהם מח המתיר)
ג. מכיוון שלא ניתן לפקח על כשרות המזון בשבת (כאשר בית האוכל אינו כשר) קשה לפקח
שהכלים בשבת לא נטרפו ממזון שאינו כשר כאשר המסעדה פתוחה בשבת ללא השגחה.
ד. כמו כן קשה לפקח שמזון שנשאר משבת לא יגיע בסופו של דבר לשולחן הסועדים בימות החול.
על פי פסק מו"ר הרשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל ניתנו תעודות הכשר, לימות החול בלבד, למסעדות הפתוחות בשבת בתנאי שלמסעדה יהיו שני מטבחים ושתי מערכות כלים שונות ונפרדות: האחת בשימוש בכל ימות השבוע ובפיקוח של משגיח כשרות, והשנייה ללא פיקוח בשבת. בכל ימות השבוע יהיה המטבח הטרף נעול וכן יהיה נעול המטבח הכשר ביום השבת. בדרך זו ניתן למנוע כל חשש של מעבר של כלים או מזון מהמטבח הטרף למטבח הכשר.
תעודות הכשרות המוצגות במקומות אלו שנות מתעודות כשרות רגילות כדי שלא יטעו לחשוב שגם בשבת המסעדה כשרה.
מעט מאד מסעדות מוכנות לקבל על עצמן פתרון יקר כזה (של שני מטבחים ומערכות כלים) ולמעשה תופעה כזו, של מסעדה הפתוחה בשבת אבל כשרה בימות החול, נדירה מאד בנוף ארצנו.
כמובן שלא ניתן לסמוך על כשרות של בית אוכל שאין בו תעודת כשרות , גם אם הבעלים מצהירים: "כל המזון כשר אבל אנחנו לא מקבלים תעודה כי אנחנו פתוחים בשבת" כמו שלא ניתן לסמוך על המוכר את רכבו שהרכב במצב מצוין, מבלי לבדוק את הרכב אצל מומחה לבדיקות רכב.
יה"ר שנזכה בקרוב להתגשמות חזון הנביא: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא ט) .
