שאלה:
אני ובת זוגתי נשואים עשר שנים. יש לנו ארבעה ילדים וחיי נישואין טובים מלאים בהערכה כבוד ואהבה. לאחרונה שמתי לב שרוב השיחות שלנו נסובות סביב מעגל מאוד מצומצם ומוגדר של נושאים הקשורים בעיקר לעבודה, לקריירות של שנינו, לגידול הילדים ולתחזוק הבית. שיחות אישיות כמעט ולא עולות ביננו, והדבר מעלה אצלי את החשש שמה אבדנו את היכולת לשוחח האחד עם השני. אני שואל את עצמי לעיתים תכופות מה היה קורה אם נושאי השיחה הללו לא היו קיימים, האם עדיין היינו מצליחים לשמור על תקשורת ביננו? מה יקרה אחרי שהילדים יגדלו ויצאו מהבית? מצד שני, אני לעיתים חושב שאני סתם מגזים וכי המצב שאני מתאר מייצג נאמנה את רוב הזוגות ולכן אין סיבה לדאגה. האם באמת כך, או שעלינו בכל זאת לדאוג?
אכן אתה מתאר דאגה אשר פוקדת זוגות רבים בשנות הנישואין האמצעיות. בזוגיות כמו בחיים יש מעגליות כאשר לכל תחנה או שלב במעגל יש את המאפיינים הייחודיים שלו. ידוע בקרב אנשי מקצוע כי פעמים רבות המעבר בין שלב אחד לחיים לשני יכול לעורר בעיות בין בני הזוג, במיוחד אם בני הזוג אינם גמישים מידי לעשות את השינויים הנדרשים או אם הם לא הכינו את עצמם די הצורך לשלב החדש. בתחילת הדרך, זוג צעיר מתמקד האחד בשני. בני הזוג אינם טרודים בדרישות ובקשיים של העולם הזה. הם חיים על אהבה, תקווה ואמונה. כל עוד ויש להם אחד את השני, הכל אפשרי והכל יהיה בסדר. מטבע הדברים, הצורך לבנות בית, להתפרנס, להביא ילדים לעולם ולגדלם על כל הקשיים והתמודדויות שלהם, מפנים את המשאבים ואת תשומת הלב של בני זוג מהרומנטיקה ומהאידיליה לפרקטיקה ולמציאות.
עבור זוגות מסוימים הטרחות היומיומיות של גידול ילדים והריצה אחרי פרנסה משמשות מעין מסך עשן המכסה את הבעיות של מערכת היחסים. לעתים נוח יותר להתעסק עם הבעיות הקטנות של היומיום ולא עם הבעיות המשמעותיות יותר של מערכת היחסים. כך נדמה כי אפשר לחיות, אולם בסופו של דבר, בעיות אשר לא מצאו מענה או התייחסות במשך השנים צצות בשלב מסוים, בדרך כלל כאשר מסך העשן מתפוגג.
אם אחד מבני הזוג הגדיר את עצמו בתור מפרנס, או לחילופין הורה, והקדיש את רוב מאמציו לתפקיד זה, ייתכן ויהיה צורך להגדיר מחדש את המקום והתפקד של כל אחד. עבור זוג שעובד טוב ביחד, ניתן למצוא פרויקט חדש בבית או בקהילה. ניתן לפתח תחביבים חדשים, אול כאלו אשר לא התאפשרו במהלך השנים בהן הזוג היה עסוק בגידול הילדים.
עבור זוגות רבים המחשבה שהם יישארו לבד אחד עם השני ללא ילדים עליהם צרכים לדבר כל הזמן יכול להיות מפחיד קצת. הרי שעבור רבים מזוגות אלו חלפו עברו שנים רבות מאז שהם עשו פרקי זמן משמעותיים ביחד ללא הילדים. במקרים מסוימים זוגות אלו צריכים ללמוד להכיר אחד את השני מחדש. הם צריכים לחזר אחד אחרי השני ולנסות לשחזר – ולו במעט – את הרומנטיקה אשר פעם היה עם כל הכמיהה והערגה אשר אפיינה אותה. לפעמים בני זוג זקוקים לעזרה מבחוץ ללמוד שוב לדבר אחד עם השני על המהות של מערכת היחסים שלהם.
כאמור, יש לתכנן לקראת כל שלב בחיים, במיוחד לשלב הזה. אין לחכות עד שהילדים יוצאים מבית לטפח את הקשר הזוגי. גם אם הדבר קשה הן מבחינת מציאת הזמן והן מהחינה כלכלית, כדאי במשך כל השנים להשאיר זמן לזוגיות, ליציאות, לטיולים ולפעילויות של בני הזוג לבר, בלי ילדים. כמו כן, חשוב לדאוג לזמן לדבר אחד עם השני, ולא רק על עבודה וילדים אלא גם על מערכת היחסים. לעתים שיחות אלו עלולות להיות לא כל כך נעימות – במיוחד אם יד לאחד תלונות על השני – אולם זה שלא מדברים על בעיות אינו אומר שהן לא קיימות ובטוח לא אומר שהן נעלמות. ההפך הוא הנכון. בעיה אשר מבעבעת בשקט במשך שנים ללא פתרון יכול יום אחד להתפוצץ.
אפילו המכונית הכי טובה ומפוארת איננה יכולה לנסוע בדרכים ללא הרף וללא טיפול. עם הקילומטרז' ישנם דברים אשר נשחקים, מתרוקנים ומתבלים. מידי פעם המכונית זקוקה לטיפול עשרת אלפים. ישנם חלקים אותם יש להחליף, כאלו שצריך להדק, כאלו שיש לשפץ ולחדש וכאלו יש למלא מחדש. את הזוגיות יש לטפח. יש לנסות מידי פעם לחדש דברים, להפתיע, ובחון אפיקים חדשים. טוב מידי פעם לעשות יחד הערכה מחודשת של הזוגיות, מה כל אחד מקבל ממנה, מה כל אחד עוד צריך ממנה ומה כל אחד היה שמח לוותר עליו.
ד"ר דניאל גוטליב
פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך
מנהל קליני
מכון שינוי, הרצליה
www.machonshinui.co.il
