היכולת לשמר מסורת ודפוסי תרבות והתנהגות, הייתה מאז ומעולם אחד מן האתגרים הגדולים ביותר של כל חברה קולקטיבית או הומוגנית באשר היא. הקומוניזם בשעתו שנלחם מלחמת חרמה בכל סממן של תרבות מערבית ובכלל זה בסגנון הלבוש או המוזיקה, וכל זה מתוך תחושה כי החשיפה לתרבות ה"אחרת" תערער את יצבותה של התרבות השלטת. הסתגרותה של החברה החרדית בישובים הומוגניים תוך הקמת מערכות חיים נפרדות היא דוגמא נוספת לאותה תופעה. גם הקיבוצים בישראל והאידאולוגיה השיתופית הטוטאלית שדגלו בה בשעתו, מהווים חברה הנלחמת על השירדותה התרבותית
"באמונתם יחיו", ספרו החדש של פרופ' יוסי כץ מאוניברסיטת בר אילן, עוסק בקבוצה נוספת שיש לה סממנים שכאלה, אך היא פחות מוכרת לקהל הרחב. הקהילה ההוטרית, נוצרים אדוקים המתגוררים במושבות בעיקר בצפון אמריקה וקנדה, מהווים כיום את הקהילה השיתופית הגדולה ביותר בעולם. ההוטרים מקיימים חיי שיתוף הן כלכלית והן חברתית בדומה לרעיון הקיבוץ. מכל התנועות הקיבוציות הקיימות דומה הקהילה ההוטרית ביותר לקיבוץ הדתי ועוד יותר מכך לקיבוץ-חרדי, אם היה דבר שכזה. בשונה מן הקהילה הקיבוצית הדתית בישראל שרואה בשיתוף עניין אידאולוגי הקשור באורח חיים, ההוטרים רואים בחיי השיתוף עניין דתי-נוצרי לכל דבר, כאשר אחד מעקרונות היסוד של הקהילה הוא ההתבדלות מהעולם שמחוץ למושבה. גם אצל ההוטרים הכלל האומר "תן כפי יכולתך וקבל לפי צרכיך", הוא כלל מכונן, כשחיי השיתוף באים לידי ביטוי בכל דבר ועניין. ההוטרים מתמקדים בעיקר בעיסוק בחקלאות, אומנות ומלאכת כפיים כעניין דתי, מה גם שהחקלאות מאפשרת להם להתגורר באיזורי ספר מרוחקים ומבודדים, המגינים עליהם מהתרבות המערבית שעלולה להשפיע לרעה על חברי הקמונה. ההוטרים אינם נמנעים מצריכת טכנולוגיה מודרניתבמסגרת החקלאות ההוטרים מונים כיום כ 40,000 נפש ומתגוררים בלמעלה מ – 470 מושבות במערב התיכון של ארה"ב ובמערב קנדה. קהילת ההוטרים שמאז ומעולם שמרה על ריחוק מהעולם שבחוץ, עוררה לאורך השנים את סקרנותם של אנטרפולוגים וחוקרים שניסו לחקור את החיים במושבות ההוטריות אולם רובם נכשלו בכך.
מי שקנה את אמונם של ההוטרים הוא פרופ' יוסי כץ מאוניברסיטת בר-אילן, שבספרו חושף לראשונה פרטים גם על אורח חייהם של ההוטרים, על הדילמות המעסיקות אותם במלחמה מול העולם החיצון. לפני זמן מה אמר לי בשיחה פרטית פרופ' כץ כי אין לו ספק כי עובדת היותו יהודי-דתי תרמה רבות לבניית האמון בינו ובין אנשי הקומונה ההוטרית אצלם התארח מספר פעמים בשנים האחרונות. במהלך חלק מהביקורים הללו חשפו בפני פרופ' כץ מארחיו ההוטרים ספרים היסטוריים הכוללים תקנות והוראות לקהילה ההוטרית. ככל הידוע מדובר בפעם ראשונה בהם נחשפו חומרים שכאלו לעיניים אקדמאיות, והם מגלים רבות על אורח חייהם של ההוטרים ועל הדילמות המעסיקות אותם.
כך למשל נאסר על ההוטרים להתקין מקלטי רדיו במכוניותיהם. השימוש בטלפון מוגבל מאוד, אסור להם לרכוש מצלמות, טלוויזיות, תקליטורים, נגנים אלקטרוניים למינהם או תקליטורים. ישנה הגבלה על מספר הטיולים שמותר לערוך מחוץ למושבה וכן אסור לשתות שתיה חריפה ואלכוהול. התמודדות גדולה מאוד יש להוטרים עם האינטרנט שהם נזקקים לו במסגרת המסחר עם העולם שבחוץ, אך מפחדים ממנו ומהפריצות שהוא טומן בחובו מאידך. חוקים נוקשים ביותר נוגעים לנושא הלבוש. הלבוש ההוּטרי ייחודי ואחיד, הוא כמעט ולא השתנה זה מאות בשנים. על בני הקהילה ללבוש את לבושם תמיד וזהו לבוש פשוט וצנוע, שהכללים לגביו מונעים מראש כל אפשרות להתקשטות ולגִנדור. הגברים חייבים לנעול נעליים שחורות פשוטות, מכנסיים שחורים עם כתפיות, חולצות בגוונים סולידיים, מעיל עבודה בצבע שחור וכובע שחור. הנשים גם הן נועלות נעליים שחורות, לובשות בגד כהה עם דוגמאות קטנות וסולידיות, המורכב משני חלקים: הראשון חצאית והשני וֶסט העשוי מאותו בד. מתחת לוֶסט לובשת האישה חולצת בד לבנה בעלת צווארון קטן ושרוול קצר, ומעליה סינר שחור. ענידת תכשיטים כמו עגילים, טבעות, שרשראות, צמידים ואפילו שעוני יד אסורה בהחלט.
התחרות הכלכלית והמירוץ להישגיות בעולם המערבי מאיים אף הוא על הקהילה ההוטרית שחשה מאותגרת מבחינת היכולת לשמור את המתבגרים במסגרת הקהילה מבלי שיפזלו אל העולם שבחוץ. עקרון ההשגיות ומקסום רווחי המושבה מחלחל בשנים האחרונות אל חיי הפרט אצל ההוטרים, ועניין זה יחד עם חשיפה גוברת לעולם החיצון גורם לתחושה של ערעור היסודות ומידי פעם גם לעזיבתם של חברים בסוג של "חזרה בשאלה". קיימת סבלנות בעיקר כלפי הצעירים מתוך חשש כי נוקשות יתר דווקא תרחיק אותם. מאידך היחס כלפי "עוזבים" המבקשים לשוב לקהילה מתאפיין לא פעם בחשדנות וריחוק וזאת מתוך חשש שרשמיהם של אלה מהעולם החיצוני עולים למשוך החוצה צעירים אחרים שיבקשו לטעום את אותו הטעם, מה שיכול להזכיר יחס של אוכלוסיות מסוימות ביהדות לחוזרים בתשובה.
מבחינה זו, ספרו של יוסי כץ מהווה הזדמנות יחודית להצצה אל עולם מקביל לזה הדתי-יהודי שמתמודד עם אתגרים דומים וחווה הצלחות ואכזבות דומות. בשונה מהיהדות, ההוטרים וראשי הקהילות שלהם נמנעו במשך מאות שנים מלהשקיע בפילוסופיה דתית ובהמודדות עם המודרנה והשינויים של העולם שבחוץ מה שהופך את המצב אצלם למורכב יותר.
במקביל סיפורם של ההוטרים מעלה שאלות קשות בדבר היכולת להמשיך ולקיים חיי שיתוף מלאים בעולם מערבי, מתקדם ומודרני. האם המשך התעלמות מבעיות העולם המערבי כמו אבטלה, תעשיתיות-יתר והגשמה עצמית של הפרט אפשרית בכלל? וגם אם כן באיזה מחיר? מבחינה זו תהליכי ההפרטה שעברו על הקיבוצים בישראל בשנים האחרונות מסמנות את הדרך, וכל מה שנותר לשאול האם הם גם מנבאות את שעתיד לקרות לקהילות ההוטריות.
