מגילת רות, מתרחשת ברובה בשדה בזמן הקציר, בתקופה המזכירה לנו את שבועות. היא מספרת על קשר מופלא בין רות המואבייה, שמתוך אהבה לעם היהודי, עזבה את עמה וחזרה עם נעמי לארץ ישראל.
הנה הניסיון של נעמי לשכנע את רות להישאר במואב, וההתעקשות של רות להצטרף לנעמי:
ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ… י וַתֹּאמַרְנָה-לָּהּ: כִּי-אִתָּךְ נָשׁוּב, לְעַמֵּךְ. יא וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי… יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. טו וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל-עַמָּהּ, וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ. טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף–כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ. יח וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ. יט וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; (רות פרק א)
חכמינו הקדמונים כינו את מי שעוזב את עמו ומצטרף לעם היהודי מתוך אהבה ואמונה, גר צדק, ופעמים רבות הביעו את הערכתם הרבה לגרי הצדק. הנה משל שמסביר זאת
משל לצבי שגדל במדבר ובא מעצמו ונתערב בצאן, היה הרועה מאכילו ומשקהו ומחבבו יותר מצאנו. אמרו לו: לצבי זה אתה מחבב יותר מן הצאן? אמר להם: כמה יגיעות יגעתי בצאני, וזה שגדל במדברות ויערים ובא מעצמו לתוך צאני – ולא כך אחבבנו? (ילקוט שמעוני פרק ב)
כשגר מבקש להצטרף לעם היהודי, רבי שמואל מציע שלא לקבל אותו מיד, אך גם לא לסרב לו יותר מידי:
שלוש פעמים דוחים את הגר. ואם הטריח יותר מכאן – מקבלין אותו. (מדרש רבה על מגילת רות)
- לפי ר' שמואל, מקבלים גר רק אחרי שמסרבים לו 3 פעמים. איזה רמז יש לכך בשיחת רות ונעמי?
- למה לדעתכם מציע שמואל לא לקבל את הגר מיד? ומדוע אין להתעקש איתו יותר משלוש פעמים?
- המשל מספר על רועה, צבי וצאן. מה הנמשל לרועה? מה הנמשל לצבי? מה הנמשל לצאן?
