איתמר ליברמן, בן 18 וחצי, בית אל
פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא לא קם לתפילה…אז זהו, שממש לא. בדרך כלל יש סיבות לכך שילד לא קם לתפלה, ודברים לא קורים סתם כך. תפילה היא ללא ספק עניין חשוב, אך היא עניין המסור ללב ושאמור לנבוע מכוונה ורצון. הכשל העיקרי של ההורים בנושא התפילה מנוסח בכותרת של המדור ששואלת: "האם להעיר לילד שלא קם לתפילה?", ולא "למה הילד לא קם לתפילה?"
לכפות תפילה על בחור שלא קם אליה, זוהי שיטה גרועה שלא תשנה דבר. כפייה רק גורמת לכעסים, למתח ומריבות בבית, ובוודאי שאין בכוחה לשנות גישות ערכיות. נדמה שגם כוונת חז"ל במקורה לא הייתה לכפות תפילה וכבר אמר מי שאמר כי תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה. לדעתי חשוב הרבה יותר לנסות ולברר מה גורם לכך שאותו בחור לא קם לתפילה מלהעיר. הורים שמעירים לבחור בן 18 על כך שהוא לא קם לתפילה, למרות שהוא גר בבית ההורים, סתם נכנסים בכוח לחייו ומייצרים זעם כלפיהם. אין בכך שום תועלת.
צריך לדעת איך ולמי להעיר על חוסר השכמה לתפלה. ומעבר לכך אני שואל האם כל זה כדאי? האם מחיר הרעת היחסים בין ההורים לילד שווים תפילה שאין מאחוריה לא רצון ולא כוונה?
יעקב ליברמן, אבא של איתמר, בית אל
אין לי ספק כי בחור שמעירים לו על כך שלא קם לתפלה כועס. זה טבעי ומובן, אולם באותה מידה טבעי שהורה ינסה להשפיע על בנו, כל עוד הוא תחת חסותו בבית, ללכת בדרך אבות. אף ילד לא דומה למשנהו ולכן יש לנהוג בכל אחד לפי אישיותו והקשיים אתם הוא מתמודד. אולם כל זה איננו מסיר מהבנים את הכרת הטובה הבסיסית הנדרשת מהם במסגרתה הם מצווים להקשיב ולשמוע בקול ההורים, גם אם הדברים הם למורת רוחם.
חשוב שבתודעתם של הילדים יהיה ברור כי כל מה שהוריהם עושים, לטובתם הם עושים ולא משום סיבה אחרת. זוהי אחריות הדדית של שני הצדדים; של ההורים לחנך ושל הילדים לכבד ולציית.
כך או אחרת, כל ילד תמיד יישאר הילד של הוריו. הורים מבחינתם ירגישו תמיד אחריות על הילד בלי שום קשר לגילו; הילד מצידו עלול לא להבין אבל עם הסבר נכון ורגישות מתאימה מצד ההורים ניתן לטעמי להגיע לעמק השווה. הדברים אמורים גם אם הילד אחרי גיל 18, ועל אחת כמה וכמה אם הוא מתגורר בבית ההורים. לכל בית יש כללים, ואלו מספקים את הלגיטימציה להורים לדרוש ולהעיר לילדיהם על נושאים שונים. גם על תפילה. מעבר לכך רק אומר כי כמו שמפריע לבן לשמוע הערות, כך גם אמור להפריע לו כשהוא לא הולך בדרכי אבותיו.
