חברת הסלולר שבה אני מנוי שלחה אלי הביתה פלייר צבעוני על נייר כרומו מרהיב ומשובח שסיפר כי במכשיר הטלפון הנייד מחכים לי "עולמות שלמים של תוכן". "תוכן" הציעו לי לא רק בסלולרי. גם הנציגה המנומסת של ספק האינטרנט שאליו אנחנו מחוברים הציעה לי "חבילת תוכן ייחודית הכוללת עדכוני ספורט, את המערכונים האחרונים של 'ארץ נהדרת' ומנוי למגזין מוטורי", ורק אני – ריקני שכמותי, החלטתי לדחות את ההצעה הנדיבה על הסף.
הדקדוק הצייקני אחרי מהותו העמוקה של ה"תוכן" ועל השימוש התכוף והזול מידי שכולנו עושים במונח הזה, התעורר אצלי בעקבות צפייה בסרטה של הבמאית נורית יעקבס-ינון על רס"ן רועי קליין הי"ד בערב יום הזיכרון. הסרט -"ובכל נפשך" הוקרן בתוכנית "מבט שני" במסגרת מרתון של סרטים על חיילים בני הציונות הדתית שנפלו במלחמה בלבנון בקיץ האחרון. לכאורה מדובר בסרט צפוי מראש שהרי מה כבר אפשר להוסיף ולספר על על רועי קליין , הסמג"ד של גדוד 51 שקפץ על הרימון כששהוא זועק "שמע ישראל", שלא נאמר עד היום? "מיתוס בעל כורחו" הייתה הכותרת של אחת מהכתבות שהופיעו בעיתון לאחר נפילתו של קליין, ואם יש משהו מסוכן הרי זה לעשות סרט על מיתוסים מבלי ליפול למלכודת הקלישאה.
ייתכן וזו הסיבה שהביאה את הבמאית נורית יעקבס- ינון להתרכז בנסיון בדמותו של קליין כפי שהיאמשתקפת דרך משפחתו, חבריו, תחנות חייו וההחלטות שלקח, ופחות דרך סיפור הקרב ומעשה הגבורה שהביא למותו. היא העדיפה אסופה של סיפורים קטנים ואפיזודות יומיומיות , אפילו שוליות, על פני התרכזות בסיפור הגדול וההירואי שמעצם טבעו הופך את גיבור הסיפור לסוג של אדם עליון. הסיפורים הקטנים והפשוטים שהובאו בסרט ציירו בפעם הראשונה, לפחות עבורי, את רועי הי"ד כדמות מלאה שאפשר להזדהות איתה ואף ללמוד ממנה. באחד מאותם סיפורים ספרה שרה קליין, אלמנתו של רועי, על לילה אחד שבו לא הצליחה להירדם ובתסכולה נסתה להעיר את רועי שישן על ידה בכדי שיהיה לה לחֶברָה. "רועי לא התעורר", כך ספרה, "אבל מתוך שינה הוא אמר לי 'תחשבי על דברים טובים. תחשבי על עם ישראל, על ארץ ישראל. היה שקט במשך כמה רגעים ואז הוא הוסיף 'ועל הקשר בינהם'. בבוקר שאלתי אותו על הלילה אבל הוא לא זכר כלום".
משום מה דווקא הסיפור הזה, הלכאורה שולי, הצליח לגעת בליבי יותר מכל שאר הסיפורים שהובאו באותו הסרט. עולמו הפנימי של רועי קליין, זה שמדבר מתוך גרונו שעה שההכרה והפיקחות ממנו והלאה, משרטט בבהירות את ההבדל שבין עולם אמת פנימי לבין דיבורי סרק הנאמרים כלאחר יד. מצאתי את עצמי שואל מדוע "עולם התוכן" שלי איננו עמוק, מוסרי, מורכב ו"כלל ישראלי" כמו של רועי קליין? כמה מאיתנו מוצאים בתוכם כוחות לקחת את גורלם בידהם ומחוללים שינויים בעצמם ובחייהם האישים כמו האיש הזה?ו1הדברים רק מקבלים משנה תוקף לאור השבר המנהיגותי אותו אנו חווים ותחושת הייאוש שאופפת חלקים רחבים בעם שסובר "כי אין מה לעשות".
בימים שלאחר הקרנת הסרט התמלאו אתרי האינטרנט במאות תגובות של אנשים שחשו כי דמותו של רועי כפי שהיא הצטיירה בסרט חייבת לשנות בהם משהו. "אדם צעיר בעל שיעור קומה שכזה גרם לי להרהר בתשובה", כתב מגיב באתרnrg . "הסרט גרם לי לחשוב מי אני ולאן אני הולך. למה רועי היה ספוג כל כך באמונה ושילב אותה במעשיו ואני לא? למה רועי יכול היה לקום כל יום לפני הזריחה, ללמוד גמרא, ללכת ללימודים ולחזור הביתה ולטפל בילדים, ואני לא? למה הוא מסר את חייו לעם ולארץ ואני עבור הכסף והיוקרה? הלוואי והייתי דומה לו במקצת."
איתמר מור הוא עיתונאי ועורך עלון "השבת"
