"ולא יכל יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו." (בראשית מה, א)
מילים אלו הבאות אחרי נאומו של יהודה מסמנות רגע של מפנה דרמטי במפגש בין יוסף לאחיו. עד כה הוא התנכר להם, ומכאן ואילך הוא חושף בפניהם את זהותו האמיתית. הסיבה לכך שיוסף מחליט שזהו הרגע הנכון לספר לאחיו כי הוא יוסף, בא בעקבות הפסוק הקודם בו אומר לו יהודה: "פן אראה ברע אשר ימצא את אבי". ברגע ששמע יוסף שאביו מצטער יותר מדי, הוא הבין שזהו הזמן להתגלות לאחים.
רבי חיים בן עטר מבאר כי יוסף רצה שכל האנשים הנמצאים לידו יצאו מיד מכיוון שלא רצה לבזות את אחיו כשייוודע בכל מצרים שהם מכרוהו. ובאמת אנחנו רואים שהוא הצליח בכך כי הוא בכה בקול גדול ועדיין כל מצרים ידעו על כך. מכאן שמה שהיה חפץ יוסף שלא יהיו לידו אנשים מצריים לא כדי רצה להסתיר מהם ידיעה זו, אלא כדי למנוע מאחיו את הבושה כאשר יזכיר להם.
"ולא רצה לזלזל באחיו שיחזיקו אותם בדבר נבלה כזו למכור אחיהם, ואמר בסמוך ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וכו' הרי זה מגיד כי מה שמנע הזולת בהתודעו לאחיו לא לצדו כי הוא קרא בקול ושמעו כל העיר את הדבר אלא לצד בושת אחיו הוא שעשה מטעם הנזכר." (אור החיים בראשית מה, א, ד"ה בהתודע יוסף)
עוד מבאר בעל האור החיים שלא רק שיוסף לא רצה לבייש את אחיו על המכירה, אלא הוא אף ניחם אותם באומרו להם שעל ידי המכירה הוא הציל את מצרים ואת משפחתו מרעב.
"ואומרו אל יחר בעיניכם… כי אדרבא מעשיהם גרמו להם טובה גדולה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כי זה וגו' לשום לכם שארית וגו' ומעתה לא יחר בעיניכם על הדבר." (אור החיים בראשית מה, ה ד"ה ועתה אל תעצבו)
יוסף ראה במכירתו הצלחה גדולה לא רק בעניינים גשמיים אלא אף בעניינים רוחניים. כפי שמבאר רבי מנחם מנדל מרימינוב כי יוסף שלח עגלות מלאות בטוב מצרים לאביו יעקב על מנת לרמוז לו על הטוב הצפון שהצליח למצוא בתוך טומאת מצרים ולהעלותם.
"וזה שרמז יוסף את העגלות להביאו למצרים וידע בלבו שבודאי יקשה בעיני אביו הצדיק שירד להשתקע במקום הטומאה משוקץ ומתועב כזה, לכן כדי לנחמו ולחזק את לבו הטהור רימז לו בזה ששלח לו מטוב מצרים רצונו לומר להודיעו מרב טוב הצפון במצרים רצונו לומר הניצוצין קדישין הטמונים שם." (שפתי צדיקים, ויגש)
אנו למדים מיוסף שאפשר למצוא בכל משבר את האתגר ואף לשמוח בו, כאמרה השגורה בפי העם "מה שלא הורג מחשל".
כותב המאמר: הרב אבי שיש – רב הגרעין התורני חברתי "אורות חנן" רחובות
