נשירה מבית הספר איננה תופעה רחבת-היקף בקרב הציבור הדתי אבל למשפחות שילדיהם – בדרך כלל בנים – שוקלים לעזוב את הלימודים אין נחמה סטטיסטית. אדרבה, בקרב ציבור שרואה בחינוך עניין נעלה, נשירה נתפסת כדבר חריג ומביך, וזאת מעבר לנזק שהיא גורמת לתלמיד עצמו. נשירתו של תלמיד מבית ספר הינה מקור חרדה להורים ממספר סיבות. במישור החינוכי, הם דואגים לעתיד החינוכי והמקצועי של הילד בעיקר לאור התחרות בשוק העבודה. השאלה מה הילד יעשה באותן שעות בהן שאר הילדים נמצאים בבית הספר, היא מקור חרדה נוסף להורים. הדאגה שמה השעמום יביא את הילד לרחוב, לסמים ולפשע, הם ברוב המקרים אולי מופרכת, אולם מנגד הניסיון מלמד כי לעיתים החשש דווקא מוצדק.
נשירה מבית ספר אינה מתחילה ביום אחד אלא היא סופו של תהליך שנמשך חודשים ולעיתים שנים. הורים יכולים לזהות סימנים מוקדמים לנשירה ואף למנוע אותה בדרכים שונות:
1. הקפידו לעקוב אחרי שינויים בהישגים לימודיים, איחורים והיעדרויות, אי הכנת שעורי בית, אדישות כלפי בית הספר, תלונות של הילד על מורים וכן התחברות לילדים אחרים שמתקשים גם הם בלימודים או שבעצמם נשרו. אל תתרצו ירידה בלימודים בכך שהילד "עצלן" או בכך שהמורה "לא בסדר." יש לבדוק האם הילד סובל מליקוי בלמידה. נושרים רבים הינם בעלי ליקויי למידה כגון דיסלקציה, בעיות שפה, קשיים בהבעה בכתב או קשיי קשב וריכוז. עבורם החוויה הלימודית הייתה רצופה תסכולים וזאת בשל חוסר היכול לעמוד בקצב מחד, וחוסר היכולת לעמוד בציפיות ההורים והציפיות מעצמם מאידך. כדאי לפנות ליועצ/ת בבית הספר ולבקש לבצע אבחון. ישנן פתרונות, מסגרות ואף הקלות רבות שתלמידים בעליי ליקויי למידה זכאים להם, ואלו יכולים לשנות את התמונה מקצה לקצה.
2. היו וערים לסימנים מוקדמים של עצבות או דיכאון אצל ילדים. ניתן לזהות מצבים שכאלו על ידי שינויים משמעותיים בהרגלים ובחיים היומיומיים של הילדים בתחומים של אכילה, שינה, עצמאות, מצבי רוח וכן יחסים עם בני משפחה. ילדים עם מועקות רגשיות אינם מסוגלים לעמוד בתסכולים האחרים שמזמן להם בית הספר כמו התמודדות עם כישלונות וכן תחרותיות. מועקות רגשיות יכולות לנבוע גם מאירועים או התרחשויות במשפחה, חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך או דיכאון.
3. במקרים בהם ילדים נמצאים על סף הנשירה או כבר נשרו, יש להיזהר מביקורתיות יתר. הילד מודע טוב מאוד לאכזבה שאתם חשים ואין עניין להדגיש את אותה אכזבה שוב ושוב. ילד שכזה זקוק בעיקר לאהבה, הבנה ותמיכה. בגרויות אפשר להשלים גם אחרי הצבא או הישיבה. לחץ מיותר עלול לגרום להחרפה של המצב ולגרור את הילד לרחוב. יש ילדים שפשוט אינם בנויים למסגרת של בית ספר. הם כבר ימצאו את הזמן והדרך בבגרותם להשלים את מה שכרגע נראה כאילו הם מוותרים עליו.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי מוסמך ומשמש כסגן מנהל מכון "שינוי" בהרצליה
