פרשות תזריע – מצורע, הנקראות יחד, עוסקות בנגעים השונים הבאים על האדם. הפרשות פותחות בנגעי האדם על סוגיהם השונים (פרק י"ג, א' – מ"ו) ומסיימות בפסוקי צרעת הבית (פרק י"ד, ל"ג – נ"ג).
בתוך הפסוקים העוסקים בצרעת האדם, בטרם למדנו כיצד יטהר האדם מצרעתו, עוסקת התורה בענייני צרעת הבגד.
האברבנאל, מדגיש שפסקה זו העוסקת בצרעת הבגד נועדה להבליט את חשיבותם של הבגדים מעצם היותם ביטוי חיצוני, מעין "מדים", המשקפים את אישיותו ותפיסת עולמו של הלובש אותם.
כבר בעת סיפור הבריאה, התייחסו חכמי המדרש לחשיבותם של הבגדים: "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ג, כא), ובמדרש :"בתורתו של ר' מאיר מצאנו – כותנות אור".
הבגד ככלי מחצין תופס מקום מרכזי בעולמנו. מרכזי הקניות המשופעים בעשרות חנויות בגדים ענקיות מעידים עד כמה הפך הבגד בעולם המודרני ככלי להחצנה, לגאווה והתבלטות. לא פעם, בוגד האדם בעצמו, באישיותו בפנימיותו באמצעות הבגדים. בבגד יש פוטנציאל של בגידה. מכאן מדוע גם הכהן נדרש להתמודד עם קדושת הבגד: וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ, וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ (שמות כ"ט:כא).
אולם בעוד שאת צרעת העור והבגד ניתן להסביר כביטוי למצבו הרוחני של האדם, קשה להבין את מקומה של "צרעת הבית". גם תיאורה של צרעת הבית בפסוק תמוה ביותר:
"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" (י"ד, לד).
לכאורה לא ממש ברור הקשר בין ההגעה לארץ לבין צרעת הבית. האם מכל הדברים שבעולם מה שמייחד את ההגעה לארץ הקודש היא דווקא צרעת הבית??
תשובה אחת אפשרית לחיבור התמוה המתואר היא ההכרה כי הגורם המרכזי המחנך את האדם לחיים של טהרה, הוא הבית. במקום שבו הבית לא מהווה מרכז להתכנסות פנימית, במקום שבו הבית לא מהווה אוצר של יראה והתבוננות פנימה אל תכני החיים הרוחניים של האדם, פורצת הצרעת.
אולם, חז"ל הפליגו בטעמים אחרים: כך למשל אחד ההסברים רואה בצרעת הבית גילוי לצרות העין של היושבים בתוכו: "אומר אדם לחברו השאילני קב חיטים ואמר לו אין לי… אישה אומרת לחברתה השאילני נפה והיא אומרת אין לי… מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר אין לי כלום? ראו כמה חיטים יש כאן…" (ויק"ר, י"ז, ב).
צרעת האדם, באה על לשון הרע. צרעת הבית, באה על צרות עין. בית שאין בו חסד, שיש בו צרות עין, לוקה בטומאה. בעל לשון הרע הוציא כלפי חוץ את שהיה ראוי לו להישאר בפנים. בני הבית הלוקה בצרעת, שמרו בפנים את שהיה ראוי לצאת החוצה.
המשפחה, הבית, הם המקום לא רק הגרעין הראשוני להיווצרותו של היחיד ולהיווצרותה של האומה. המשפחה היא הבסיס החינוכי, הערכי הראשוני בו מונחת התשתית למוסר, מידות כמו גם אמונה וקיום מצוות.
עולמו של היחיד מורכב הוא, והיחס שבין הפנמה להחצנה, בין ניכוס לעצמי לבין חלוקה עם הכלל מעמיד אותנו בפני שאלות קשות ומורכבות, כשחובתנו לעמול על האיזון הקדוש שבין פנים לחוץ ורק כך לזכות לטהרה.
הרב שיפירון, ראש הישיבה התיכונית וישיבת ההסדר בפ"ת ומרבני צהר
לוגו – לעיון ולדיון:
- כיצד מעצבים את מרכזיותה של המשפחה? כיצד ומדוע מקשה התרבות המערבית על עיצובו של הבית?
- מדוע החסד והנתינה הם גורם מרכזי בעיצוב הבית?
