יאיר הראל המנהל והעורך הראשי של אתר "הזמנה לפיוט" כותב על מה שהאינטרנט עשה לפיוטים, שכמעט נגדעו, נשכחו ועברו מהעולם.
לפני כעשר שנים, במסגרת חיפוש אחרי מקורות השראה מוסיקליים, מצאתי את עצמי מבלה שעות על גבי שעות בארכיון הצליל הלאומי (הפונותיקה) בהקשבה להקלטות עתיקות של חזנים ופייטנים. מה שהחל כחיפוש מוסיקלי בארכיון הצליל התגלגל לצלילה עמוקה אל שאלות הזהות היסודיות ביותר שהעסיקו אותי אז וממשיכות להעסיק אותי ואת רבים אחרים גם היום.
מה מקום הביוגרפיה הפרטית שלי ושל משפחתי, מורשת עתיקה ורב גונית של בנים לעולים שעלו לכאן מעירק וממזרח אירופה, בתרבות הישראלית עליה גדלתי?
הייתי מבלה שעות ארוכות בהקשבה לקולות שדיברו אלי כאילו מתוך הזיכרון הגנטי שלי. איפה להתחיל? משיר שנכתב לפני כאלף שנה וכל כך מיטיב לבטא את מה שאני מרגיש עכשיו ("שער פתח דודי קומה פתח שער, כי נבהלה נפשי, גם נסערה סער…"), או אולי ממנגינה פשוטה ומתוקה שמהדהדת רחוק במרחב לא ידוע ועם זאת מוכר? האם מהתמימות שנשתמרה לה בחבורת הפייטנים, או אולי מהעובדה המפתיעה שהמפגש הזה כל כך חדש לי, למרות שדווקא גדלתי בעולם דתי?
אני מעלה בזיכרוני את הישיבה התיכונית שלמדתי בה. הרמי"ם והתלמידים הגיעו מכל קצווי הקשת של המסורות ועדות ישראל. אך מה מכל זה בא לידי ביטוי, למשל, בנוסח התפילה? בניגונים? בטעמי המקרא? איך זה למשל שלא שמעתי על שירת הבקשות? מה מתוך ההיקף האדיר והרב גוני של מסורות עתיקות של שירה ומוסיקה שעלו לארץ לאחר מאות שנים של חיים בקהילות היהודיות בגולה הגיע לאוזני במסגרות בהן גדלתי במדינת ישראל? ובכלל, כשמדברים על שירה ומוסיקה ועל המפגש שמתחולל ביניהם בעולם הפיוט, האם מדובר על רובד משמעותי בזהות ובתרבות או על פרפראות, שירים ומנגינות נחמדות?
ישבתי שם, בארכיון הצליל, והיה לי ברור מאוד שהאוצרות האלה צריכים להתגלות, מאחר ויש בכוחם לגעת בעצב החשוף של רבים העסוקים בחיפוש העכשווי אחר מגע חי וישיר עם שורשים, עם מורשת ועולם הרוח.
השיר, ואף למעלה מזה, הניגון, נושא בתוכו מפתחות אל שערים רבים. במשך מאות שנים היווה הפיוט מוקד תרבותי שחיבר תרבות רבנית אליטיסטית ותרבות עממית, תרבות עיונית ותרבות חושית. הפיוט המושר מלווה את האדם מהלידה ועד המוות, דרך מחזור השנה, התפילה, השמחות והטקסים השונים. ניתן לומר שהפיוט הוא פס הקול של החיים היהודיים.
לפני כחמש שנים הייתה לי הזכות להיות חלק מפרוייקט מופלא, שהיום ניתן לומר, כי יש לו חלק חשוב במהפכה קטנה שהתחוללה כאן בשנים האחרונות. מעיינות הפיוט, שלאורך כמה דורות נעלמו מעיני ציבור גדול, החלו להיפתח.
אתר האינטרנט "הזמנה לפיוט" הושק בחודש אלול תשס"ה (ספטמבר 2005), רגע לפני היעלמותן של חלק מהמסורות מהזיכרון, יחד עם אחרוני הפייטנים שנושאים אתם ידע עתיק ונדיר של מאות שנים. מתוך הבנה כי האינטרנט הוא מקור מרכזי להפצת והשגת ידע במאה ה-21, "הזמנה לפיוט" שם לו למטרה להשתמש באפיק זה כדי ליצור מנוע צמיחה להתחדשות והחייאת הפיוט בארץ ובעולם. במקביל "הזמנה לפיוט" שואף לפתח אמצעים נוספים המשלימים את הפעילות באינטרנט ואף היה חלק מיוזמת פסטיבל הפיוט בבית אבי חי בירושלים.
בחמש השנים האחרונות ביצענו עבודה מאומצת בסיוע שותפים רבים, ארגונים, מוסדות וגולשים פרטיים, עבודה שהביאה לכך שכיום מאגר הפיוטים שבאתר הפיוט עומד על כ-800 שירים וכ-4000 הקלטות. כל פיוט מלווה במבואות ומידע עיוני חיוני. הסטטיסטיקה החודשית של האתר עומדת על כ-75,000 כניסות מרחבי העולם, ועל כ- חצי מליון דפים נצפים.
"הזמנה לפיוט" משמש כיום כלי עבודה משמעותי למגוון קהלים וצרכים: ליחידים, למשפחות, לקהילות, למערכות חינוך, תרבות ואמנות – מכל קצות הקשת החברתית בעם ישראל ובתפוצות. ועדיין אנחנו רק בהתחלה.
העבודה שנעשתה בשנים האחרונות הניחה יסודות להמשך פיתוח והעמקה שתבטיח שימור והנגשה לדורות. שאיפתנו המרכזית היא להשלים את המלאכה ולהעמיד לדורות מאגר פיוטים מקיף ונגיש שיכיל את רוב היצירה המרכזית המושרת בקהילות ישראל. לקשור מחדש את החוטים ולתרום להתפתחותה של תרבות יהודית וישראלית מורכבת, מעמיקה ויצירתית.
יהי רצון שנזכה שחפץ ה' בידינו יצלח.
יאיר הראל הוא מוסיקאי, המנהל והעורך הראשי של אתר 'הזמנה לפיוט' www.piyut.org.il
