לעולם הפיוט נחשפתי לראשונה לפני כ-25 שנה, במסגרת שירותי הצבאי בגרעין הנח"ל הדתי הראשון לירוחם. את שירת הפיוטים שמענו אני וחברי בעיקר כשהתארחנו בשבתות, בחגים ובאירועי שמחה אצל תושבי העיירה. לאחר ארבע שנים בירוחם נדמה היה לי שאני כבר מכיר הרבה פיוטים.
לפני שבע שנים כשהצטרפתי ל'קהילות שרות', למדתי לדעת כי הידע אתו באתי הוא מעט מן המעט מעולם רחב היקף, מגוון ועמוק מאוד, שעתיד להשפיע על חיי ועיסוקי.
ככל שהתקדמתי בלימוד ובכניסה לעולם הפיוט החלה מלווה וטורדת אותי השאלה האם אני יכול להפוך לבן בית במסורות אותן לא ינקתי עם חלב אמי ועל ברכיהן לא גדלתי? האם אוכל להתרגש מפיוט כשם שאני מתרגש מניגון חסידי או מקטע חזנות?
זכיתי ונולדתי כבן זקונים להורי שנולדו בירושלים לשתי משפחות בעלות אופי שונה מאד. אבי ז"ל, מאנשי ה'ישוב הישן', צאצא לתלמידי הגר"א, ואמי תבדל"א בת למשפחה חסידית ששורשיה בחסידות קרלין, שאביה ז"ל הפך בצעירותו לחסיד ברסלב. אבי ינק בילדותו את נוסח התפילה והקריאה בתורה ה'אשכנזי הירושלמי'. סבי מצד אמי, ר' ישראל בער אודסר ז"ל, שהיה חסיד ברסלב, התגורר בביתנו תקופות ארוכות בנערותי. בזמנים הללו הייתי מתעורר בכל בוקר לקול תפילתו המתוקה, בשבתות היינו שרים יחד זמירות שבת. ניגוני הלימוד של אבי ושינון נוסח הקריאה בתורה והתפילה, יחד עם זמירות וניגוני חסידות ברסלב של סבי מילאו את חלל ביתנו. הייתי ספוג במסורת שירה אשכנזית עמוקה ומרגשת.
לא רק למוסיקת הקודש הייתה נוכחות בחיי. כחבר בתנועת נוער הייתי שותף לערבי שירה רבים בהם שרנו משירי א"י. חברים טובים הכירו לי את מוסיקת הפולק אמריקאית וברדיו הייתי מקשיב למצעדי הפזמונים. אלו לא היו 'ניגוני אבי' ואף לא 'שירי אמי' אך עם זאת היו נשמעים קרובים לאוזן המערבית שלי.
חזרתי ושאלתי את עצמי, האם מתוך תבנית נוף ילדותי זו אוכל לאמץ לעצמי מסורת נוספת?
בכוח גדול נמשכתי להעמיק את ההיכרות עם עולם הפיוט אותו למדתי מפי הפייטנים נושאי המסורת. נפתחו בפני אופקים חדשים שלא הייתי מודע לקיומם. בתחילה נשמעו לי המנגינות זרות, עמוקות ומורכבות, אולם מילות הפיוט הכו בי בכל פעם מחדש. עושר גדול של שירה שנכתבה ברצף במשך מאות שנים הפגיש אותי עם משוררים כמו ר' שלמה אבן גבירול, ר' אברהם אבן עזרא, ר' ישראל נג'ארה, ר' שלם שבזי, ר' יעקב אבן צור, ר' רפאל ענתבי, אשר מזרחי, ר' דוד בוזגלו ועוד ועוד. ההיכרות האינטימית עם אישיותם, מנהיגותם וכוח היצירה העצום שלהם – הפתיעו אותי שוב ושוב. היכן הסתתרו דמויות אלה, שירתם ומנגינותיהם כל השנים? עולם הפיוט שלי החל להתמלא בשמות יוצרים, משוררים, מוסיקאים ומבצעים ששמות הארצות מהם באו היו בעיני מרחבי זמן ומקום רחוקים. והנה הללו הפכו למוכרים יותר ויותר. ההפתעה הגדולה ביותר עבורי הייתה בכך שלא מדובר בגילוי של אוצרות מוזיאוניים, אלא במסורות חיות ומתחדשות. לא שיערתי כמה אנשים סביבי קמים באופן קבוע בשבתות החורף בשלוש לפנות בוקר לשירת הבקשות. לכמות האירועים הקשורים במעגל השנה והחיים שהמוסיקה הזו מלווה ומעצבת אותם, מתקיימים כאן ועכשיו. שיערתי שממוצע הגילאים של העוסקים בכל אלה יתקרב לשמונים, אך גיליתי צעירים רבים מרקעים שונים שחיים ויוצרים בתוך ומתוך מסורות אלה.
השנים עוברות ואני מוצא את הפיוט בחיי שלי. הוא שם בכל מקום אליו אני נותן לו להיכנס. כ'בעל תפילה' בימים נוראים אני משלב בתפילה האשכנזית פיוטים שיוצרים התחדשות בתפילה וממקדים את כוונת הלב. באירועים משפחתיים אנו משלבים פיוטים, וכך גם בטקסים. הפיוט הפך לחלק מפס הקול המשפחתי שלנו. הוא מלווה אותנו בשבתות, בחגים, בעבודה ו'בסתם יום של חול'. אני מעז לומר שעבורי היום עולם הפיוט הוא חלק בלתי נפרד מזהותי. יש פייטנים ופיוטים שמרגשים אותי עד דמעות, יוצרים אצלי ערגה, געגוע וגם שמחה, מצליחים לחדור לנימים שחשבתי שהם שמורים רק למסורת ממנה באתי. מה שנותר לברר הוא האם ניתן להפוך זאת לנחלת הכלל?
אורי קרויזר הוא נגר, לשעבר רכז הקהילות בארגון 'קהילות שרות פיוט וניגון' ומנחה קבוצת הפיוט בירושליםמפתח פרויקטים בתחום החינוך והקהילה באתר הזמנה לפיוט
