כבר בחנוכה החלה הגננת שלי לאסוף גביעים ריקים של אשל. בט"ו בשבט קבל כל אחד, מאתנו הילדים, גביע ריק ובתוכו שתיל קטן. באחת השנים טמנתי את השתיל הקטן מהגן באדמה הקשה והצחיחה של ה"גינה" שהייתה תחת הבניין שבו גרנו בבני ברק. השתיל שלי לא האריך ימים. השמש שהוסתרה בידי הבניין כמו גם הילדים הרבים שהתרוצצו בגינה בכל יום אחר הצהריים, גזרו את דינו מראש. כשבגרנו הוציאו אותנו לנטיעות במסגרת הישיבה התיכונית וסניף בני עקיבא. אכלנו פירות יבשים וסיפרנו שוב ושוב את הסיפור "ששה בשקיק אחד". המהדרים באמת הקפידו גם לקיים "סדר ט"ו בשבט" כהלכתו, אולם רק מעטים מתוכנו זכו בפועל גם להתקשר ביום יום עם עבודת האדמה.
הרב מיכי יוספי, שכיום כמעט אין מי שאינו מכיר אותו, הוא אחד מאלו שגמרו אומר לא רק לדרוש על הקשר בין אדם ואדמה, אלא קשר את גורלו בפועל בעבודת האדמה. הרב מיכי, שמתגורר עם משפחתו בשנים האחרונות בחוות "ישוב הדעת" שליד שילה, מחלק את זמנו בין לימוד והוראת תורתו של ר' נחמן מברסלב, להנחיית סדנאות לצמיחה רוחנית ברוח היהדות. חזונו הוא להפוך את חוות "ישוב הדעת" למרכז להתחדשות והטענת הגוף ברוח פנימיות התורה והמסורת העברית העתיקה, בין השאר באמצעות העיסוק בעבודת האדמה.
לקראת ט"ו בשבט התכנסנו לשיחה עם הרב על אקולוגיה, על הקשר שבין התפתחות וגדילה בנפש לעבודת הקרקע, וכיצד כל אלה נקשרים בתורתו של ר' נחמן מברסלב.
מה גרם לרב לבחור בדרך חיים של מגורים בחווה חקלאית? איפה בדיוק נמצא הקשר בין עבודת האדמה לשאר התחומים שבהם עוסק הרב?
"ראשית ישנה ההכרה הבסיסית לפיה בעבודת ה' נכללים כל הרבדים בחיים, או כמאמרו הידוע של הבעש"ט על הפסוק: "בכל דרכיך דעהו"; בכל עניין ועשייה אנו מקשרים את עצמנו לקב"ה, ובכלל זה גם בעבודת הקרקע.
"מעבר לזה הקשר אל האדמה הוא ביטוי לקשר של האדם עם המקום בו הוא נמצא. עם ישראל זכה בדורות האחרונים לשוב לאדמתו ולארצו, אולם מבחינת הדעת של הקשר המעשי לארץ אנחנו עדיין בגלות. אנשים אולי נמצאים בגופם בארץ, אך אינם מכירים בערכה. פנימיות התורה מלמדת אותנו רבות על הקשר לאדמה כעניין שתומך ומחזק את ההבנה וההכרה הפנימית. ישנן השגות רבות שאותן ניתן להשיג רק דרך עבודה פיסית, ושאינן מתאפשרות באמצעות עבודה רוחנית בלבד. העבודה הפיסית קושרת אותנו בפועל לקרקע, ואפשר לראות את הדבר גם בתחום הטיפולי שכיום מחבר באופן ברור בין גוף ונפש. החלמה של הנפש דורשת מהאדם להיות מחובר אל האדמה ואל המקור. רק הזנה מהשורשים יכולה להביא לאיזון אמיתי בנפש. במאמר מוסגר, ראוי לציין, שכיום העיסוק בחקלאות בחוות ישוב הדעת הוא יותר יחצנ"י. יש לנו אמנם מטעים ועבודה חקלאית, אבל השאיפה והרצון הוא להרחיב אותם ולהגיע למציאות שבו העיסוק בחקלאות הוא יותר יומיומי, חי ומובנה בסדר היום."
איך הערכים הללו הקשורים בעבודת האדמה והקשר לקרקע מתחברים לתורתו של ר' נחמן? הרי תורה זו נאמרה בכלל בזמן ובמציאות שונה לחלוטין מזו שלנו?
"הקשר נובע מהמטרה של ר' נחמן בתורתו שהיא לעורר אותנו לשאלה היכן אנו נמצאים ביחס לשליחותנו ולמקומנו בעולם. דבריו של ר' נחמן הם בבחינת נבואה שנכתבה לדורות וזאת בזכות ראייה מאוד בהירה שהקדימה את זמנה. פירוש המונח "להקדים את זמנך" הוא להצליח לדבר כבר היום על מחלות וחסרונות שעדיין לא הופיעו במציאות. אז אמנם ר' נחמן חי לפני כמאתיים שנה, אולם המעברים שהוא הצליח לחולל בנפשו פנימה, נתנו לו את היכולת לדבר כבר אז על תופעות ומחלות שהאנושות מתמודדת אתם רק בעידן הנוכחי. זהו כוח תורתו של ר' נחמן והסיבה מדוע היא נוגעת ברבים כ"כ בדור הנוכחי. מעבר לזה ר' נחמן עסק בצורה נרחבת בקשר שבין האדם לאדמה ובייחוד במעלתה וקדושתה של ארץ ישראל. הוא עצמו מסר נפשו בכדי להגיע לארץ, ועשה זאת בתקופה לא פשוטה וכמעט שלם על כך בחייו.
" יחד עם זאת חשוב לי להדגיש שעם כל הרלוונטיות של ר' נחמן למציאות חיינו הנוכחית, אי אפשר להגיע לאיזון אמיתי בחיים בלי מרכיבים נוספים מעולמה של היהדות. מבחינה זאת אני חושב שלמרות שצבורים רבים לומדים כיום את תורת ר' נחמן, הרי שההטמעה הטובה, היצירתית והגואלת מכולם היא בציבור הדתי-לאומי. זה נובע מרוחב הדעת שקיים בציבור הזה, כמו גם הקשר לחיים, ההשתייכות לרבדים שונים במציאות וכן ההכרה בצורך לקדש את החיים בכל מקום ומובן. זה ציבור ששואף לתקן את המציאות כולה ולא רק את עצמו או את "העיירה", ומאידך גם מאפשר לכל פרט למצוא לעצמו מקום וביטוי אישי, ולזה בדיוק כיוון ר' נחמן."
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, אולם נשאלת השאלה האם קביעת התורה "כי האדם עץ השדה" הופכת את התאריך הזה לבעל משמעות גם להתפתחותו של האדם?
"ראשית הקשר שאתה מדבר עליו ידוע והוא בא לידי ביטוי בדרשות רבות בתורת החסידות על ט"ו בשבט, וכמובן גם במקורות מוקדמים יותר כמו המשנה במסכת אבות והתלמוד שמשווים בכמה וכמה מקומות בין האדם לאילן. אולם מעבר לכך, העובדה שבדורות האחרונים ט"ו בשבט נתקבע בתודעה כיו"ט לכל דבר היא לדעתי מדהימה. המקורות העוסקים בתוכנו של ט"ו בשבט הם קלושים ביותר. והנה למרות זאת אנו רואים שהנקודה הפנימית לא נשארה אדישה לתאריך, ואנשים מכל המגזרים טורחים ומקפידים לציין אותו בדרכים וצורות שונות, למרות שאין בכך שום חובה הלכתית. לדעתי מצב שכזה חייב לנבוע מהכרת הערך של הקשר שבין האדם לאילן, ולכך שההתפתחות שלנו תלויה בקשר לקרקע – ולארץ ישראל.
האם המודעות הגוברת בשנים האחרונות לשמירה על איכות הסביבה היא גם חלק מהתהליך שהרב מדבר עליו?
"אין ספק בכך, והדבר בולט כשמבינים שמהותו של הביטוי "שמירה על איכות הסביבה" פירושו להעביר את תא השטח עליו אני חי לדור הבא כשהוא טוב ועשיר יותר מהמצב בו אני קבלתי אותו. מבחינה זו הדבר מקביל להתפתחות האדם שבה כל שלב בחיים אמור להכין אותו לשלב הבא עם יותר בריאות ויותר חיוניות עד לשלב העשיר ביותר שאמור להיות בזקנה. בפועל אנו חיים במציאות הפוכה וזה בא לידי ביטוי גם בקשר שלנו עם הסביבה. במקום לשמור על האוצרות ולהשתמש בהם בצורה נכונה, כל דור מעביר לדור הבא עולם מנוצל, חלש ומדולדל יותר.
"הדרך להתמודד עם התופעה מתחילה בהתבוננות בשאלה מה גורם לאדם להתנהג בצורה כל-כך אדישה ומנצלת. לא מספיק לדבר על צריכה מבוקרת של שקיות ניילון וחיסכון במים. זה חשוב ללא ספק, אבל מהותי הרבה יותר לברר את אותה נקודת החסר פנימית שמחוללת אצל האדם התנהגות חסרת אחריות כלפי הסביבה. אנו חיים בעידן שבו האנושות רעבה למשהו שיזין אותה מבחינה פנימית, אולם היא מנסה למלא את החיסרון בתחליפים חיצוניים, בין השאר בצריכה מוגברת, בקניות מופרזות ובשעבוד טוטאלי של אוצרות הטבע ללא כל התחשבות בעתיד ובתוצאות. בירור שכזה בכוחו לעורר ולחדש כוחות חיים שגנוזים בנו, ומכאן שרק השיבה אל האוצרות הפנימיים שבתוכנו תגרום לנו להכיר ולהוקיר את עולמו של הקב"ה, כמו גם את המתנה האדירה שקבלנו ממנו ית' בעצם הישיבה בארץ הקודש."
