אלישיב רייכנר מגיש מבחן הצבעה לבוחר הדתי לאומי ומסביר למה הוא בחר ב"בית הלאומי".
כותרת אמצע: הציבור הדתי לאומי מחנך את בניו להשתלב ולהתערות בכל המערכות במדינה. האבסורד הוא שרבים מפנימים את המסר הזה רק כשמדובר בבחירות. רק כשהם בקלפי, פתאום הם לא מרגישים בנוח לבחור במפלגה דתית לאומית. אין להם בעיה לגור בשכונה דתית הומוגנית ולשלוח את ילדיהם לבית ספר אליטיסטי שלא משתייך לזרם הממ"ד. מפריע להם רק לבחור במפלגה דתית.
מספר צעירים שזו להם הפעם הראשונה שהם מצביעים, שאלו אותי השבוע איך מצליחים להחליט במי לבחור. עניתי להם שבדרך לקלפי הם צריכים לשאול את עצמם שתי שאלות עיקריות. השאלה הראשונה היא איך הם היו רוצים לראות את מדינת ישראל בחזונם, והשאלה השנייה, היא מי מבין המפלגות הקיימות, במצעה ובאנשיה הכי קרובה להגשמת החזון הזה.
אין מפלגה מושלמת, אמרתי להם. בכל מפלגה תמצאו פגמים וחסרונות או במצע, או בנציגים. אבל אנחנו לא מתחתנים עם המפלגה בה בחרנו. מדובר בבחירה של הטוב ביותר מבין האפשרויות הקיימות. עוד הוספתי במאמר מוסגר, שמי שבוחן בזכוכית מגדלת כל מועמד במפלגה דתית ולומד בעיון כל סעיף במצע של המפלגה, ראוי שיעשה כך בכל המפלגות שביניהן הוא מתלבט.
כשאני שואל את עצמי את השאלה הראשונה באשר למדינה שהייתי רוצה לחיות בה, התשובה היא לא קצרה, אבל אפשר לתמצת אותה במספר משפטים. אני רוצה מדינה עם זהות יהודית וציונית ברורה. מדינה עם חינוך טוב יותר הן בתחום התורני והן בתחומים האחרים. מדינה שיש בה יותר סולידאריות חברתית, פחות פערים, ויותר דאגה לשכבות המוחלשות, מדינה ששומרת על שלמות ארצה ולא מוותרת בקלות על חלקים ממנה. מדינה שמיישמת ערכים תורניים כמו התיישבות בכל חלקי הארץ, וצדק חברתי. מדינה שתהיה הכי קרובה להגשמת הביטוי שנקרא בפרשת השבוע הבאה – "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
כשאני עובר לשאלה השנייה ומשווה בין המפלגות הקיימות אני מוצא שהעמדות הללו גם בתחום הדתי, גם בתחום המדיני וגם בתחום החברתי-כלכלי נמצאות בצורה המגובשת ביותר במפלגה שבחרתי להיות חלק ממנה.
כבני הציונות הדתית, חונכנו להאמין במדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. חונכנו על המשולש של תורת ישראל, עם ישראל, וארץ ישראל, חונכנו על שילוב של תורה ועבודה, תורה וצבא, תורה ומדע, וחונכנו להיות בכל החזיתות. לא יכול להיות שדווקא בקלפי נניח בצד את כל המטען הערכי שקיבלנו, ונבחר בפתק שמייצג רק חלק קטן מהמכלול הזה. מפלגה אמורה לבטא אידיאה, ואנו כבוחרים אמורים לבחור במפלגה שמייצגת באופן הכי טוב את האידיאה בה אנו מאמינים. כל חובש כיפה סרוגה יודע לזהות בקלות, כשהוא מעיין במצעי המפלגות השונות, מה תואם ומזכיר את המטען הערכי שאותו הוא קיבל והעביר לילדיו. מכאן הבחירה אמורה להיות קלה.
הציבור הדתי לאומי מחנך את בניו להשתלב ולהתערות בכל המערכות במדינה. האבסורד הוא שרבים מפנימים את המסר הזה רק כשמדובר בבחירות. רק כשהם בקלפי, פתאום הם לא מרגישים בנוח לבחור במפלגה דתית לאומית. לרבים מהם אין בעיה לגור בשכונה דתית הומוגנית, ולשלוח את ילדיהם לבית ספר אליטיסטי ולא אינטגרטיבי שלא משתייך לזרם הממ"ד. מפריע להם רק לבחור במפלגה דתית.
גם אני מאמין בערך ההשתלבות, ולא ביצירת גטאות, אבל לדעתי המקום האחרון שצריכים ליישם את בו את ההשתלבות הוא הזירה הפוליטית. תהליכים של התערות והשתלבות צריכים להתרחש קודם כל במקומות המגורים, במקומות העבודה ובמוסדות החינוך הממלכתיים דתיים שבהם יש אינטגרציה. דווקא במערכת הפוליטית, שאמורה לבטא השקפות עולם, מוכרחים לדאוג לכך שתהיה מפלגה שתייצג את השקפת העולם הדתית לאומית שהיא השקפת עולם ייחודית. כנסת ישראל היא מקום שאמור לייצג את החברה הישראלית, וצריך להישמע בה קולו של המגזר הדתי לאומי באופן ברור וצלול. לא יכול להיות שבכנסת יהיו מפלגות עם סדר יום חילוני ומפלגות חרדיות, ולא תהיה אף מפלגה עם סדר יום ציוני דתי. אנחנו הסרוגים איננו חילוניים עם כיפה וגם לא חרדים עם כומתה. יש לנו דרך ייחודית משלנו והיא צריכה להיות מיוצגת גם בכנסת. המפלגות הגדולות שמחזרות אחרינו במרץ בכל מערכת בחירות, שוכחות את הציבור הדתי לאומי יום לאחר הבחירות. ברוב המפלגות אין ייצוג אנושי לציבור הדתי לאומי וגם במפלגות שיש בהם מספר דתיים, הם אינם שותפים להובלה ולהנהגה וממילא תפיסת עולמם אינה באה לידי ביטוי. הגיע הזמן שלמי שנמצא בחזית הביטחונית, בחזית ההתיישבות, בחזית החינוך ובחזית החברתית יהיה ייצוג משמעותי גם בחזית הציבורית.
אלישיב רייכנר הוא סופר ועיתונאי ומתמודד בבחירות לכנסת ברשימת ה"בית היהודי"
