גורלו של ט"ו בשבט הוא מעניין ביותר. ט"ו בשבט, או חמישה עשר בשבט, בלשון המקורות, לא היה, בתחילה, יותר מציון טכני על לוח השנה – התאריך הקובע את תחילת השנה לצורך קיום מצוות הפרשת מעשר. אמנם במשנה (בתחילת מסכת ראש השנה) הוא נקרא "ראש השנה לאילן" אך שוםחגיגיות לא היתה בו, המשמעות שכן היתה לו היא משהו כמו "שנת הכספים החדשה". יחוד כלשהו קיבל יום זה בחוגי המקובלים של צפת בעריכת "סדר ליל יום ט"ו בשבט", אבל את עיקר חשיבותו קיבל היום הזה עם הופעת הציונות, עם תחילת תנועת התחיה של עם ישראל. התנועה הציונית שמה "פוקוס" על היום הזה והעצימה אותו, מ"ראש השנה לאילן" הפך ל"ראש השנה לאילנות", ל"חג הנטיעות", ליום המבטא את הקשר של עם ישראל לקרקע של ארץ ישראל. למען הדיוק יש לציין שלאחרונה ממש עם הפיחות שחל בערך של ישוב ארץ ישראל במובן הציוני הקלאסי מתחיל יום זה לקבל טאץ' עדכני אוניברסאלי, וקושרים אותו לאיכות הסביבה ולשמירה על הטבע.
לגורל הפוך זכה יום אחר בלוח השנה – חמישה עשר באב, יום זה בימי המשנה היה יום חג של ממש בו "בנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (סוף מסכת תענית). שורשה שלחגיגה זו על פי חלק מן המקורות הוא בהסרת החרם שהוכרז בתקופת השופטים על שבט בנימין, ומאז עמד יום זה בסימן הפיוס והאהבה – יום של אהבה ואחדות של עם ישראל. כאן במשך שנות הגלות, איבד היום מחגיגיותו והפך לעוד תאריך על גבי לוח השנה. גם יום זה זוכה למגע קסם אוניברסאלי, וכך יום ט"ו באב ל"חג אהבה" בסגנון פסטיבל וודסטוק של שנות הששים.
באופן מעניין ביותר יש גם הקבלה בין שני ימים אלו בלוח השנה. כידוע, שני מנייני חודשים יש בלוח העברי המנין המקראי מתחיל בניסן ואילו המנין המקובל כיום הוא מתשרי, שני הימים ט"ו בשבט וט"ו באב עומדים הם במקביל במעגל השנה כל אחד חודש וחצי לפני ראש שנה, ט"ו באב המבטא את אחדות העם הוא חודש וחצי לפני תשרי ואילו ט"ו בשבט המבטא את הקשר לארץ הוא חודש וחצי לפני ניסן.
לעיתים (ואולי יש לומר כיום) אהבת העם והמדינה ואהבת הארץ מצטיירים כשני קטבים. אבל האמת (אם ניתן לומר) אחרת. ביהדות – אנחנו רגילים לדבר על "מעגל" השנה, במעגל שלא כמו במצולע אי אפשר "להתקע בפינה", כל נקודה מקרבת אותך לנקודות הבאות. אם כן, על שני התאריכים הללו העומדים במעגל השנה זה מול זה, להוביל אותנו איש לקראת הערך של רעהו. כשאנחנו מגיעים לאחד התאריכים הללו עלינו לזכור שאי אפשר "להתקע בפינה" עם אהבת ארץ ישראל – היא חייבת להוביל אותנו לכיוון אחדות עם ישראל, וגם אי אפשר הפוך, הדאגה לעם ישראל, לחברה שלנו במדינת ישראל איננה יכולה להתנתק מהקשר שלנו לארץ הזו. ט"ו בשבט וט"ו באב עומדים מקבילים האחד אל מול השני וצריכים להוביל אותנו מזה זה, וכלשונו של ספר הזוהר "שני רֵעים הם אלו שאינם נפרדים".
הרב אחיה אמיתי הוא רב קיבוץ שדה אליהו
