מנהג קדום לאכול בט"ו בשבט מפירות ארץ ישראל ובמיוחד משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ. ועל פי מקובלי צפת גם תקנו סדר אכילה של פירות אלו המשולבים בקטעי לימוד ומותאמים לכל פרי ומשמעותו המיוחדת. מטרת מנהג זה לספר בשבח ארץ ישראל ולאכול מפירותיה. אלא שבתקופה זו של השנה ובארצות רחוקות לא ניתן להשיג מפרות הארץ ובמיוחד פרות משבעת המינים, אלא פרות יבשים בלבד, לכן אכלו פרות יבשים, ומאמצים רבים עשו רבותינו בדורות הקודמים כדי להשיג לפחות פרי אחד לסדר ט"ו בשבט מפרות ארץ ישראל. ואת השאר השלימו גם מפרות חו"ל בעיקר פירות יבשים. כך הפך טו בשבט בתודעה שלנו לחג של פרות יבשים ופיצוחים (שרובם אינם פרות העץ).
בדורנו שזכינו , בחסד ה' עלינו, לתקומת מדינת ישראל, ולחקלאות מפותחת של פרות משבעת המינים ופרות רבים ומגוונים אחרים, אין כל סיבה לפאר את סדר ט"ו בשבט בפרות חו"ל. וניתן ליהנות מפירות ארצנו הקדושה פירות טריים ויבשים. (גם שנת השמיטה לגבי הפירות תחל רק בט"ו בשבט ובפרות הקיץ).
נתמקד בפינתנו זו בבעיות כשרות הנפוצות בפירות יבשים:
א. פירות יבשים נגועים מאד בחרקים.
ב. יש פירות שמורחים אותם בשומן כדי שיבריקו. שומן זה, אינו כשר.
לגבי בעיית החרקים: אין כל דרך לנקות את הפרי מחרקים לפני שהוא מגיע לצרכן ואין בהכשר כל שהוא על הפירות, כדי להוכיח את ניקיונם מחרקים. הפתרון היחידי הקיים הוא פתיחת כל פרי ובדיקה יסודית שלו לגילוי חרקים.
(על נושא החרקים נרחיב בפינתנו בשבוע הבא.)
לגבי בעיית מריחת השומן על הפרות היבשים, מריחה זו נפוצה בפירות המבריקים , כמו: שזיפים יבשים, משמש יבש ודומיהם. פירות יבשים שנמכרים בהשגחת כשרות לא נמשכו בשומן שאינו כשר , כמובן. לגבי פירות שאין עליהם השגחה ויש חשש שנמרחו בשומן שאינו כשר, ניתן להוריד שומן זה בשטיפה היטב במי ברז, והפירות כשרים לאכילה. אין צורך בהכשרה נוספת כל שהיא לפירות מכיוון שמריחת השומן היא חיצונית ולא נעשתה באמצעות חום.
בעיה נוספת קיימת בתאנים יבשות וקשורה לפסח: הציפוי הלבן של התאנים הוא בדרך כלל קמח וקיים חשש חמץ בתאנים וכמו"כ לדעות מסוימות יש צורך לכתחילה בהכשר לפסח על כל מוצר מזון, בסוגיה זו נעסוק בהרחבה, בע"ה בעתיד, בפינות שלפני חג הפסח.
