"יש אבנים עם לב אדם"
אומרות מילות השיר, ואין ספק שהן מזכירות את אחד מהסיפורים ההזויים ביותר שמספר רש"י על פרשת שבוע שעברה, ויצא.
כאשר יעקב מגיע ל"מקום" שבו הוא מתארגן לשינה, נאמר "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו, וישכב…" (בראשית כח, יא(. בעוד שהפסוקים עצמם מתארים אדם המגיע ל"שטח" בלי ציוד לשינה ושלוקח את מה שמשמש לו תחליף לכרית, שמיכה ומצעים, מפרש רש"י על פי המדרש כך:
"עשאן כמין מרזב סביב לראש, שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו. זאת אומרת: "עלי יניח צדיק את ראשו," וזאת אומרת: "עלי יניח". מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר (לאחר שקם בבוקר) 'ויקח את האבן אשר שם מראשותיו'"
די ברור שאבנים לא מדברות זו עם זו, ולכן ברור שחכמינו רצו ללמד אותנו מסר מסוים דרך הסיפור על האבנים ש"רבות" על הזכות להיות "הכרית" מתחת לראשו של יעקב. המשך המדרש יכול להסביר לנו את תחילתו:
"ר' יהודה אמר: שתים עשרה אבנים נטל. כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אמר (יעקב): "אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני; אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו= יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים." כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים" (בראשית רבה סח, יא).
שמעתי פעם ממו"ר הרב יהודה עמיטל שכדי שנמלא את המשימה שעליה נצטווה אברהם, הלוא היא "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'…", וכדי שהאומה תוכל להנחיל ערכים אלו לעולם כולו, צריכים להיות בה כוחות רבים ומגוונים, שיתאימו למאפיינים ולצרכים השונים של אנשים שונים שבעם. במילים אחרות, אנו זקוקים (בהתאם לאירועי החודש האחרון) ל"מפלגות רבות", לפחות ל-12 שבטים, שיתרמו לעם ישראל את המאפיין הבולט שלהן.
כך אפשר להבין את סיפור שלעיל על "האבנים המדברות". כל אבן מבטאת פן מסוים בעם ישראל, וכל אבן רצתה ש"עליה יניח הצדיק ראשו", כלומר שהפן שהיא מבטאת יעמוד במרכז. יעקב ידע שהאומה צריכה להיות מחוברת ממאפיינים שונים, ולכן אם הוא יצליח לחבר את כולם ל"אבן אחת", יהיה מענה לכל יהודי ויהודייה: אחד יעסוק בהלכה, אחד יהיה מומחה בקבלה, אחד יתרום במסחר, השני בעריכת דין וכן הלאה.
כדברי הנצי"ב, אחד מפרשני המקרא מהמאה ה19:
לפי שאין הילוך עבודת ה' בתמידות של כל בני אדם שוין; זה עוסק בתורה ועמלה כל יום, וזה פורש עצמו לעבודה, וזה לגמילות חסדים, והכל לשם שמים…. וכן בגמילות חסדים אין כל העוסקים שוין בהליכות עולמם (הרחב דבר, במדבר טו, לט).
על כן, בפרשת השבוע שלנו, וישלח, אנו רואים איך יעקב, אבי כוחות "מגוונים" אלו, מעולם לא מעלה על נס פן מסוים אלא פועל מול עשו שרוצה להורגו בתפילה, בשליחת מתנות ובהכנות למלחמה. אותו יעקב שבונה מזבח לה' הוא אותו אדם שיכול להילחם "עד עלות השחר" עם אותו "איש" אשר "נאבק עמו". נדמה שאבינו יעקב מכין אותנו למצב שבו מצד אחד כל אחד ואחת יתרום את חלקו, אך מצד השני יעודד, יכיר ויוקיר את האחרים כדי שאכן כל היסודות השונים, הקיימים בעם ישראל, יהיו "לאבן אחת" מושלמת.
כותב המאמר: הרב יהושע גרינשטיין, מנהל הכשרה ושיבוצים במכון שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל של אור תורה סטון.
