נדב היה ילד מוכשר וסקרן. הוא אהב ללמוד והצליח לשלב בין לימודים לבין טיפוח תחביבים רבים. נדב אסף כל מה שניתן לאסוף: גלויות, בולים, פחיות, מדבקות ועוד. נדב אהב גם לנגן, מספר שנים הוא ניגן בכינור, אך נטש אותו לטובת גיטרה קלאסית. נדב היה נער רגיש לזולת, הוא השתדל שלא לבלוט והיה מצניע את כישרונותיו ומידותיו.
נדב התגייס לצבא לקורס טייס אבל נשר מהקורס ולשמחתו הרבה התקבל לחה"ן (פלוגת הנדסה) צנחנים, שם שירת כחייל וכקצין מצטיין. לאחר שירות צבאי מפרך נדב התלבט האם להמשיך במסגרת הצבא או לעזוב לחיים אזרחיים, אך כשהציעו לנדב לפקד על פלוגת החה"ן, הוא החליט להישאר בצבא ולתרום מניסיונו. נדב עלה עם פלוגתו ללבנון, למוצב ריחן. בבוקר יום א' בתמוז תשנ"ז בעת מארב בטן עליו פיקד נדב, בגזרה המזרחית של אזור הביטחון בדרום לבנון, אירעה היתקלות עם חוליית מחבלים. הדבר קרה עשרה ימים לפני ירידת הפלוגה מן הקו בלבנון, ושלושה חודשים לפני מועד חתונתו עם בחירת ליבו. נדב מילוא נפל בקרב והוא בן עשרים וארבע שנים. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית- העלמין בקיבוצו – שדה-אליהו. לאחר מותו הועלה נדב לדרגת רב-סרן.
בספר סוף מסלול נדב כתב לחייליו: "עשו לכם כלל שלאורו תלכו בכל אשר תפנו: היו מצוינים בכל דבר. כל פעולה שאתם מבצעים, נסו לבצעה בצורה הטובה ביותר, בדרך הקטנה ביותר, שתביא לתוצאות הטובות ביותר. החל במסדר הבוקר השגרתי ביותר, דרך המשימות השגרתיות המוטלות על כל חייל ביום יום, וכלה במשימה הנראית קשה, בלתי הגיונית ובלתי ניתנת לביצוע. בכולן תשאפו לבצע את המיטב בצורה שבה תוכלו להביט בדמותכם במראה, ולומר לעצמכם בכנות:עשינו את המקסימום.עמידה זו מול המראה היא המבחן האמיתי."
מעגל השנה היהודי מזמין אותנו לתקופות שונות ומגוונות. בתקופת החגים אנחנו נעים בין ימים נוראים לימים של חג, בין חוויות של רצינות לחוויות של שמחה. אחרי תקופת החגים אנחנו נכנסים לתקופה פחות סוערת, תקופה די אפורה שבה אין חגים, אין חול המועד ובחוץ סגרירי וגשום. יום רודף יום. כזו היא השגרה.
יש התלהבות גדולה בעבודת ה' בימים עוצמתיים של חוויה, אבל יש גם עוצמה מיוחדת בעבודת ה' שמתוך השגרה. לקום בבוקר, להתפלל את התפילה הקבועה, להסביר פנים לסובב, לאכול ולברך ברכת המזון בכוונה, לקבוע עיתים לתורה, לעבוד את ה' בשמחה, וכל זה מתוך שיגרה אפורה. זאת עוצמה גדולה. המדרש בשמות רבה מלמד אותנו כי "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן". המעשים הקטנים, הרגעים היום-יומיים הם אלו אשר מצמיחים אנשים גדולים.
רב סרן נדב מילוא הי"ד ידע מה מצמיח אנשים גדולים ולכן בדברי הסיכום שלו לפלוגה עליה פיקד, הוא הדגיש כי מצוינות באה לידי ביטוי לא רק במארב מול אויב מסתער, אלא מצוינות היא עמידה במסדר בוקר שיגרתי יום יומי. נדב גידל דור של מצוינים שיודעים כי הדברים הקטנים הם הדברים שבאמת קובעים.
ימי החגים כבר מזמן מאחורינו, ועד האורות של חג החנוכה עוד ימים רבים לפנינו. בחוץ קר וסגרירי, גשם ורוחות, וזה הזמן לבנות את עולמנו הרוחני בנין איטי ועקבי, להתמקד במעשים הקטנים ובדברים השגרתיים. בעזרתם נצליח להאיר את אפרוריות הימים ולחמם את החדרים הקרים.
והעיקר לעבוד את ה' בשמחה!
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
