לפניכם שאלה שהגיעה אלי לאחר הפסח והנוגעת לאיסור הקטניות בפסח, אולם החלטתי לפרסמה שכן יש לה השלכות לנושאים הלכתיים נוספים.
שלום לרב. כידוע מצינו שני טעמים לאיסור הקטניות, ושניהם אינם רלוונטיים (לדעתי) בימינו. בנוגע לטעם הראשון לאיסור המסביר כי קטניות נאסרו משום ש עושים מהם דייסות ומאפים הדומים לקמח חיטה מה שעלול להביא לבלבול להתיר גם חיטה. טעם זה אינו רלוונטי כיום לדעתי, שהרי אם אכן תוקפו עומד ראוי היה לאסור באותה מידה על אשכנזים לאכול עוגות קנויות ושאר מוצרים הדומים במראה ובטעם שלהם למוצרי החמץ וזאת למרות שהם כשרים ללא כל חשש. מאחר וראינו כי הללו לא נאסרו, הרי שכיום סומכים על הציבור האינטליגנטי שידע להבחין, וא"כ מדוע שלא ידע גם להבחין בין מאפים מקטניות למאפים מחיטה?
בנוגע לטעם השני בגללו אסרו קטניות, והוא שמא התערבבו בין הקטניות גם גרעיני חיטה- מה שעלול להביא לאיסור חמץ גמור, הרי שכיום, בעידן שבו פסי הייצור עוברים מיון קפדני הרי שאין חשש לנושא, מה גם שאם הרבנים הספרדים מאשרים שאין חשש שכזה, הרי שלא מובן מדוע לא יכולים להסתמך על כך גם האשכנזים…
תשובה
1. הדמיון הרב שקיים כיום בין מאפים כשרים לפסח ובין מאפים מחמץ הוא אכן בעיה קשה מאוד, בפרט שגם האריזות דומות. בכל שנה אני שומע לפחות על מקרה אחד שבו אנשים גילו שאכלו חמץ גמור בפסח בשל תופעה זו. הדבר רק מעיד כי ככל הנראה החשש בגללו גזרו את איסור הקטניות רלוונטי כיום אולי עוד יותר מאי פעם במיוחד בתחום המאפים, אבקות המרק ומוצרים נוספים שאפשר להתבלבל בקלות בינם למוצרי החמץ. לדעתי על הרבנות ללחוץ על היצרנים לשנות את האריזות כדי למנוע בלבולים וטעויות שכאלה, ולכן אין בין הבמצב השלילי שקיים בכדי להביא לביטול מנהג הקטניות.
2. בנושא אריזת הקטניות, הרי שגם בימינו קיים ערבוב בין גרעינים שונים הנארזים בבית אריזה אחד. הגרעינים מובלים במיכליות, מאוחסנים בתפזורת ונארזים במכונות משותפות לכמה סוגי גרעינים. כיום ההחלפה בפס האריזה בין סוג גרעינים אחד למשנהו נעשית באמצעות ריקון המיכליות ומיכלי האחסון באמצעות שאיבה. השאיבה אינה מנקה את המכלים בצורה מוחלטת, ולכן ניתן למצוא כמעט בכל שקית של קטניות וגרעינים כמה גרעינים מסוג אחר "שהתגנבו" לאריזה. יש לציין כי גם פוסקים ספרדים המתירים קטניות בפסח דורשים בדיקה מדוקדקת שלהם לפני הפסח (שלוש פעמים). הפוסקים שאסרו קטניות בעבר לא התירו אותם למרות הבדיקה המדוקדקת, ומאחר והמצב לא השתנה הרי שגם אין סיבה לשנות מנהג זה.
3. שאלתך קשורה בנושא שאני מזדהה עימו מאד עם והוא העניין המציאות הכואבת והמפריע הקיימת במשפחות מעורבות שנמנעות מלהתארח אלו אצל אלו בפסח או נמנעות מלהתארח אצל חברים בגלל הבדלי המנהגים. הדבר נובע מבורות מוחלטת ואין לו קשר עם ההלכה או מנהג הקטניות בפסח. בעניין זה אשוב ואזכיר סיפור שכתבתי כאן לפני כשנה בנושא זה, ומעשה שהיה כך היה: בהיותי תלמיד בישיבת "מרכז הרב" התארגנו, קבוצת חברים, לטייל בחול המועד. לקראת הטיול תכננו להתחלק ללינה אצל מספר חברים, ובגורלי עלה להתארח אצל חבר ממשפחה מיוצאי כורדיסטאן שאוכלת אורז (והרבה) בפסח. מאחר ואני אשכנזי פניתי למו"ר הרב שפירא זצ"ל ושאלתי אותו האם להתארח אצל חבר אחר, לוותר על הטיול או לאכול בבית החבר הספרדי? ענה לי הרב: אם יגישו לך אורז אל תאכל. "ואם יגישו תבשיל ובתוכו מעורב גם אורז?", המשכתי ושאלתי, והרב ענה: "תוציא את האורז ותאכל את השאר". "ומה עם הכלים והאורז שנמעך ואינו נראה?", המשכתי ושאלתי, וענה לי הרב: "תאכל".
בזמנו תשובות אלו נראו לי נועזות. במיוחד על רקע ההתנהגות הרווחת , לפי בפסח לפיה לא מתארחים אצל אחרים בגלל השוני במנהגים. במיוחד כשמדובר בטיול שאפשר לוותר עליו, או להתארח אצל חבר אחר. אולם מ אלא שמדובר בהלכה פשוטה ומפורשת בשו"ע (תנג, א, ובמשנה ברורה שם) שקטניות שהתערבבו אינם אוסרים את התערובת ובודאי שהכלים שבלעו טעם קטניות אינם נאסרים. עקרון הלכתי זה קיים גם בכל המקרים בהם יש הבדלים הלכתיים השנויים במחלוקת מנהגים (שו"ע יו"ד סד ט ויו"ד קיט,ז), להבדיל ממקרים בהם המחלוקת נובעת מחשש איסור של ממש (כגון בשר שנמצאה בו סירכא – לא חלק), שבו יש אומרים שהכלים נאסרים (ש"ך שם קיט כ ובמנחת שלמה מד עמוד רלא ובבנין אב ח"ב לח). מכאן שלכל הדעות כאשר מדובר רק בספק אם בשלו בהם דבר האסור לשיטת האורח או כאשר בשלו את האסור לפני יותר מעשרים וארבע שעות יהיה מותר לאכול מכלים אלו (יביע אומר ה יו"ד ג, ואגרות משה יו"ד ב נ). ובמיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בחשש לאיבה ולפגיעה במארח. כי חכמים התירו איסורים רבים כדי לא לפגוע. (ע"פ שו"ע או"ח שיב,א ומשנה ברורה שם).
על השאלה העקרונית בנושא היחס למנהגים וביטולם בימינו בפעם הבאה.
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'. שאלות ניתן להפנות לכתובת: mbiegel53@gmail.com
