מקורו של מטבע הלשון "הנצח זו ירושלים" היא בדרשת חז"ל במסכת ברכות: "תנא משמיה דרבי עקיבא: "לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה והנצח זו ירושלים". ירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי.
מאז הוקמה, הייתה ירושלים המרכז הלאומי והרוחני של העם היהודי. היא הייתה מקום משכנם של מלכי בית דוד ומקום משכנו של בית הבחירה, מקום אשר לשם עלה עם ישראל שלוש פעמים בשנה. בחזון אחרית הימים רואים נביאי ישראל את ירושלים מרכז רוחני לא רק לעם ישראל, אלא גם לעמי העולם. כדברי מיכה הנביא "והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלוהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
ירושלים הצליחה להתנחל בלב כולנו. מאז גלה העם מארצו, בכל הזדמנות הוא העלה את ירושלים על ראש שמחתו. יהודי מישראל מזכיר את ירושלים בכל יום בתפלתו, וכן בכל מאורע בחייו משבירת הכוס בשמחת הנישואין ועד לניחומים בשעת האבל שבה אנו מבקשים להתנחם בירושלים.
זכרה של ירושלים אחד את העם גם בגלותו. הוא מעולם לא פסק מלהעלות את זכרה ולהתפלל לשוב אליה. הביטוי הקולע ביותר לכך הוא: "על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו בזכרנו את ציון". בקונגרס הציוני כאשר עלה לדיון נושא אוגנדה, והתגלו חילוקיה דעות, אמר חוזה המדינה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". לאחר שבעזרת צור ישראל וגואלו זכינו במלחמת ששת הימים לשחרור חבלי מולדת ובראשם שחרור ירושלים והכותל המערבי, נתפרסמו בעולם תמונותיהם של הלוחמים המתפללים ובוכים בכותל המערבי, והם אלו שהפכו לתמונות המלחמה.
דוד המלך אומר בספר תהילים: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". פסוק זה נתפרש בתלמוד הירושלמי ובמדרש כך: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים". לעומת זאת בתלמוד נדרש פסוק זה. "לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים של מעלה? אין! כדכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". ירושלים של מטה מכוונת כלפי ירושלים של מעלה, דהיינו ההתייחסות היא בחיבור לעיר עצמה ולא לתושביה.
לכאורה מדובר בשתי דרשות נפרדות שהאחת מדברת על חיבור בין האנשים והאחרת על חיבור לעיר עצמה ללא קשר לנשפות החיות בה. אולם בעיון עמוק נמצא ששתי הדרשות מכוונות לנושא אחד.
כל עיר בירה בעולם מחברת את אזרחי המדינה ומלכדת אותם, אך לירושלים, מעצם היותה עיר הקודש והמקדש, יש גם חיבור נוסף- פנימי. ירושלים של מטה מכוונת כלפי ירושלים של מעלה. יהודי מישראל העולה לירושלים, אינו עולה רק לזו של מטה, הוא עולה בכך גם לירושלים של מעלה. בעלייתו לירושלים הוא משחרר עצמו מן העניינים הפרטיים, מחיי ההווה שלו ומתחבר לחיי הנצח. וכאשר עולים כולם לירושלים אזי מתקיים גם איחוד וליכוד של הלבבות, שכן כולם עולים לירושלים של מעלה. נמצא איפוא, שירושלים העיר המכוונת כלפי זו של מעלה, עושה כל ישראל חברים זה לזה.
חז"ל הרחיבו את דבריהם על חובתו של כל יהודי להשתדל בטובתה של ירושלים ואמרו: "דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאלו הוא החריבו". שאל בעל ה"שפת אמת": ניחא מדוע לא נבנה, אבל מדוע כאילו הוא החריבו? ותרץ כי בניניה של ירושלים ובנינו של בית המקדש אינו דבר חד פעמי, אלא תהליך ארוך ומתמשך. כל דור מניח את הנדבך שלו עד שתסתיים הבניה והבניין יעמוד על תילו. יוצא מכאן שדור שלא הניח את הנדבך שלו ולא תרם את חלקו, כאלו הוא החריבו.
בשבת זו אנו מציינים את יום שחרורה ואיחודה של ירושלים. ביום זה אנו מצווים במיוחד להעמיד את ירושלים במרכז החיים היהודיים. המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית שמה לה למטרה להביא את מדינת ישראל למרכז הבמה החינוכית וליצירת קשר נפשי עמוק עם מדינת ישראל והבלטת מרכזיותה של ירושלים של מעלה וירושלים של מטה בחיי העם התפוצות.
משימה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. הבוחן את יהדות התפוצות ויחסה למדינת ישראל יגלה כי בדור האחרון חלה נסיגה משמעותית במעמדה של מדינת ישראל ובמרכזיותה בחיי העם היהודי בתפוצות. תפקידה של המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות מכוונת, בין היתר, גם להשבת מעמדה של עיר האלוהים ושל מדינת ישראל בכלל, אל קרב יהדות התפוצות.
מי יתן ובקרוב נזכה כולנו להתגשמות התפלה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת".
הרב יחיאל וסרמן הוא חבר ההנהלה הציונית וראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות.
