עם ישראל, אבות האומה ונביאי ישראל הקפידו לאזכר ואף לשמור על קשר רציף וחיובי עם אומות העולם, לעיתים גם אם הדבר תבע מהם מחיר. אפשר להיות אור לגויים, אך בד בבד אפשר גם לקבל וללמוד מאומות העולם.
עולם התורה, כדרכו, עשיר מאוד גם בעסקו בסוגיית היסוד של יחסי ישראל ואומות העולם. מול כל עניין – נמצא הופכו. התורה מדגישה כי כולם נבראו בצלם אלוקים, אולם בד בבד גם מציינת את היחס המיוחד שבין עם ישראל ובין ריבונו של עולם. היא מספרת על אברהם ופרעה כדוגמא ליחסים עכורים בין אומות העולם וישראל, אך גם על היחסים החיוביים בין אברהם ואבימלך, ענר אשכול וממרא. היא מספרת על המלחמה בין ישראל ועמלק ומיד לאחר מכן על הידידות האמיצה בין משה ויתרו. היא מצווה להבדיל בצורה קיצונית בין ישראל לעמים במצוות שונות, ובמקביל כותבת כי הגויים יאמרו לאור מצוות מבדילות אלה כי "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". התורה אוסרת רצח גוי (לדעת פוסקים רבים) אך מבחינה בעונשים בין הורג יהודי להורג גוי ועוד ועוד. המעיין היטב יראה כי אין מדובר בסתירות, אלא בעושר ההתייחסות, המעניק אבני בניין רבות לעיצוב משנה עמוקה ויסודית בדבר יחסי ישראל ואומות העולם.
בפרשתנו אנו נתקלים בברכתו הראשונה של בלעם לישראל בביטוי "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". ביטוי זה עומד בסתירה לכאורה לדברים בהם פתחנו לפיהם עם ישראל אמנם נבדל ממשפחת העמים, אך גם מהווה חלק מהם. הדבר גם נרמז בפירוש בפרשיית המלך שבה אנו מצווים לומר (לשיטת הרמב"ם) "אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי", ובד בבד למלך שלנו יש מצוות שונות המעצבות את הדרך המיוחדת של עם ישראל במלכותו. אנחנו חלק ממשפחת העמים בכך ש"דרך ארץ קדמה לתורה" ולאור זאת הוא פועל במסגרתם, ואף על פי כן יש לנו מצוות מוסריות אחרות; אנחנו חלק ממשפחת העמים כיוון שחובה עלינו לקדש את שמו בעולם, ו"מוטב שתיעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמיים בפרהסיא", ובד בבד אנו מגדירים את מצוות קידוש השם ומניעת חילולו בדרך המיוחדת לנו; ובכלל – אדם יהודי הוא אדם מחד גיסא ויהודי מאידך גיסא, ובעצם הווייתו זו הוא שותף לכל בני האדם בחלק ונבדל ממנו בחלק (אם כי יש משניות תורניות שמדגישות שאין אפילו משותף ברמת הגוף).
מכאן ברור כי הבנת האמרה "ובגויים לא יתחשב" כחוסר התחשבות של עם ישראל באומות העולם, או של אומות העולם בעם ישראל איננו נכון. הדבר איננו נכון גם מצד פשוטו של מקרא ( המילה "יתחשב" כאן באה במשמעות של ספירה ומניין, לאמר: עם ישראל איננו נמנה במסגרת האומות כולן אלא בנפרד) וגם בשל העובדה שאין זה נכון כלל ועיקר לומר כי עם ישראל איננו מתחשב באומות. אנחנו מתחשבים מאוד בהיותנו אומה במסגרת האומות, ולעובדה זו יש השפעות רבות עלינו. אין אנו רשאים לסכן את קיומנו על ידי התעלמות מוחלטת ממה שמתחולל בעולם. ואמנם אין אנו מתעלמים משיקולים בינלאומיים, ואף כי לא זה השיקול היחיד שלנו, אנו כוללים אותו בשאלת ההכרעות שלנו. לא פחות מכך- אין אנו שוכחים כי חלק מייעודנו בעולם הוא לקדש את שמו של מלך מלכי המלכים גם בעיני האומות, וקידוש השם שכזה נעשה גם לאור הכללים הבינלאומיים של האנושות.
לא זו בלבד, אלא שאנו גם רואים את משימתנו בתרומה לעולם כולו, בכל מערכות התרומה. אנו תרמנו לעולם עקרונות צדק ומוסר שהעולם כולו אימץ מאוחר יותר; אנו תרמנו לעולם את יום השבת; אנו מלמדים בעולם את נשיאת שמו של ריבונו של עולם וחלק בלתי נפרד מחזון אחרית הימים שלנו כולל בתוכו את נהירת הגויים כולם להר בית ה'. אנו חלק מהמין האנושי, ועל כן אנו נתבעים לסייע במקומות השונים בהם יש צורך בסיוע. הכלל של "עניי עירך קודמין" שריר וקיים, אך אין הוא טוען שאנו רשאים להתעלם ממצוקות החרום הקיימות בעולם כולו.
את הדברים האלה אנו צריכים לשים לנגד עינינו גם בימים הקשים האלה, ימים בהם אנו מגלים את צביעות העולם הרותם את עקרונות הצדק והמוסר כדי לקעקע את יסוד העולם, את התעוררות האנטישמיות ואת העובדה שגם בדורנו שלנו עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. אולם גם מול אויבים המקיפים אותנו מכל עבר, אל לנו לשכוח את תפקידנו ושליחותנו בעולם. אנו צריכים לאחוז ביד אחת בכלי המלחמה והמגן באומץ ובגבורת לבב לאור הכלל הקובע כי "חייך קודמין לשל כל אדם", אולם בד בבד עלינו להזכיר לעצמנו כי המינוח "קודמין" אינו מבטל את הצורך להפנות במקביל מאמצים מרובים למקום שלנו בין אומות העולם וכחלק מהמין האנושי. דבר זה נתבע מאתנו מעצם השליחות שהשית עלינו הקב"ה. זאת ועוד: בין אומות העולם ישנה גם התקדמות מוסרית ואתית, ואל לנו להמנע מללמוד מאחרים דברים שעשויים להפוך אותנו לצודקים ומוסריים יותר. לא כולם שונאים אותנו, ולכן אל לנו לפעול רק בכיוון ההפוך.
פרשת בלק היא אפוא היבט אחד בלבד, ולכן אל לנו להפוך את בלעם למלמד היחיד של יחסי ישראל ואומות העולם. אל נא נשכח את יתרו, את רחב, את יעל אשת חבר הקיני, את איתי הגיתי ועוד ועוד אשר כולם היו חלק ממורי הדרך ביחסים המורכבים והמיוחדים שלנו עם אומות העולם, ולאור אבני בניין אלה נעצב את דרכנו.
הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
