יש מקום לשיתוף פעולה ואף ללמוד מאומות העולם כל עוד הם פועלים בצורה חיובית כדי לקדם מבחינה אנושית ומוסרית את העולם. מצבים שכאלה התרחשו בהיסטוריה מעט מאוד פעמים. לרוב האינטרס של אומות העולם הוא אחר לגמרי- וזהו גם המצב כיום.
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"- "כי הוא עם מיוחד, לא יתחשב בשאר העמים, אבל הוא מובדל מהם בתורתו ואמונתו, וכענין שכתוב: (ויקרא כ, כו) 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי'. הענין לרמוז כי העם מיוחד בשאר הגוים לא יתחשב, והוא מיוחד לשם המיוחד שהוא אלוקי ישראל אשר באלוקי הגוים לא יתחשב. והנה משה רבינו ע"ה רמז בדבריו באמרו (שם): 'אשריך ישראל מי כמוך', ובאמרו (שם): 'אין כאל ישורון', באר כי ישראל עם מיוחד אין כמוהו בשאר העמים, וכן אלוקי ישראל מיוחד אין כמוהו באלוקי העמים" (רבינו בחיי, במדבר כג, ט).
את עם ישראל לא ניתן למנות כאחד בין שווים בין מדינות העולם. הוא אחר. בחירתו כעם עם ייעוד ותפקיד ייחודי, מבדל אותו מרשימת שאר העמים. אין מדובר על עליונות גזענית לשם כוחנות ורדיפה של העמים האחרים אלא ההיפך. כמורה דרך ערכי מוסרי ורוחני לכל תחומי החיים.
היתה תקופה קצרה בכמותה ובאיכותה, ימי השלמות של שלמה המלך בתחילת ימי מלכותו, כשהמקדש, סנהדרין נבואה ומלכות במקומם, וכל אומות העולם נשאו את עיניהם לתקומת עם ישראל, ובאו ללמוד דברי חכמה ומוסר ממנהיגי עם ישראל. את ספר קהלת למשל, בו דברים מעמיקים על החיים והמוסר נשא שלמה בפני אומות העולם שביו עולים לרגל לירושלים בחג הסוכות (נצי"ב, העמק דבר, במדבר כט, יב). עוד במהלך ימי הבית הוכיחו וניבאו הנביאים גם לאומות העולם (משא בבל, משא צור, משא מואב, משא דמשק, ועוד), אך חורבן הבתים סילוק הנבואה והגלות הארוכה, עם ישראל לא הוביל והנחה את אומות העולם מבחינה ערכית ורוחנית. ההרחבה וההעמקה של התורה שבעל פה, נעשתה פנימה, ובמהלך השנים הארוכות התלבנו והתבררו תכנים עמוקים שהתפצלו למקצועות שונים בתורה, נוצרו יצירות מופת, שכעת בדור זה הכל מתכנס למקום אחד. עם ישראל חוזר לארצו מקים מחדש מעפר את קומתו הלאומית, ויש להכין את התשתית לאותה פריצה רוחנית ומוסרית כלפי העולם כולו. אילו הם הימים שעליהם מנבא בלעם רבות בפרשה, ימי המשיח. "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (במדבר כד, יד).
אומות העולם הכינו ומכינים תשתית לימים הללו. עזבו את עבודת האלילים בהדרגה, וכל זאת "לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". החילוניים שבהם הקימו מודלים שונים של תנועות וגופים בינלאומיים הקוראים לצדק, יושר, הגינות ודאגה לזולת ולשלום העולם. יש בתנועה הכלל עולמית הזו חיוב רב, אלא שיש תחושה שהגופים והארגונים הללו, מיצו את עצמם, הסתאבו והתרחקו מהמטרות שהם הציבו לעצמם. יש אינטרסים, העדפות, אפליות וחוסר יושר, ולא אחת מדינת ישראל מותקפת בחוסר הגינות משוועת, כשברור שהאינטרס של הרוב ומסיבות שונות הוא לטובת אויבינו וכמעט באופן אוטומטי. העובדות לא ממש משנות (דו"ח גולדסטון, הלחץ הבינלאומי בשל אירועי המשט, גינויים רק נגד ישראל, ועוד). האינטרסים הם גם לטובת המדינות החזקות מבחינה כלכלית, ולא תמיד לטובת המדינות החלשות באמת.
המוסר היושר והצדק העולמי צריך לבוא מהעם אשר ה' בחר לו לגוי, לאחר מיצוי התשתיות הרוחניות שבנו הגויים במשך השנים. כך יהיה בימות המשיח: " 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד' (צפניה ג, ט). כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן. וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום" (רמב"ם הל' מלכים יא, ד).
כדי שיגיעו ימים כאלה, נדרש גם מעם ישראל להכין תשתית לכך. לאחר נתק גדול מהארץ, אנו זוכים לשוב לכאן ולבנות מדינה יהודית בארץ. אך לא מספיקה רק תשתית פיזית. על גביה נדרשת קומה רוחנית ערכית ומוסרית גבוהה, שתצדיק ותאפשר את קיומנו כאן. ממנו יהיה אפשר לשוב ליעד המקורי ולהביא את דבר ה' לאומות העולם. יהיו אלו הכנות לימים גדולים עוד יותר, ימות המשיח. זה יגיע רק כשמדינת ישראל מנהיגיה ותושביה, ינהגו ברמה מוסרית וערכית גבוהה, ויראו בהתנהלות כזו קריאה בשם ה'. כך יתמלא העולם בדברי התורה ובדברי המצוות (כדברי הרמב"ם), וכך גם יגיעו הימים שאנו מייחלים ומתפללים לבואם: "שנזכה לשני ימות המשיח".
השותפות עם אומות העולם בפרוייקטים של בריאות, הצלה, איכות הסביבה, זכויות וחובות של חלשים בחברה ועוד, הם חיובים כל עוד פועלים לשם השגת המטרות הללו בכנות ובהגינות וללא כל אינטרס אחר. אבל זה לא העיקר. הרצון הוא להגיע ליום בו יהיה אפשר לממש את דברי הנביא זכריה שנאמרה לאחר הנבואה על ביטול הצומות, שאחד מהם נציין בשבוע הבא:
"כה אמר ה' צבאות עד אשר יבאו עמים וישבי ערים רבות. והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את פני ה' ולבקש את ה' צבאות אלכה גם אני. ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאות בירושלים ולחלות את פני ה'. כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם" (זכריה ח, יט- כג).
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים; מרבני צהר
