בפינתנו השבוע נסיים, בע"ה, ללוות את המתארחים הנתקלים בבעיות כשרות אצל משפחות ששומרות כשרות באופן כללי, אך אינן מקפידות בדברים מסוימים וכל ניסיון לשאול ולברר את מקור המזון או תהליכי ההכנה עלול לגרום לפגיעה במארחים או למריבה.
- 1. האם מותר לאכול פירות וירקות קנויים שאין אנו יודעים אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות? ומה לגבי פירות שנקטפו מעץ של המארחים?
כיום המציאות בארץ בכל נושא תרומות ומעשרות הוא שבכל רשתות השיווק הגדולות מפרישים תרו"מ כהלכה. גם רוב סיטונאי הפירות והירקות מפרישים תרו"מ, ויש מקומות בארץ שידוע לגביהם שכל הפירות שם מופרשים.
הבעיה נוגעת בעיקר לחנויות שכונתיות שאינן קשורות לרשתות השיווק הגדולות, ושקונות את התוצרת מסיטונאים. יש מקומות שבהם ידוע שאין בעיה, אולם יש מקומות אחרים בארץ שקיים בהם חשש שהתוצרת אסורה מחשש טבל.
לכן אדם המוזמן להתארח אצל חברו, ואינו יודע אם הפרישו תרו"מ, אם יכול ישאל היכן נקנו הפירות. אם הללו נקנו באחת מרשתות השיווק, הרי שהוא יכול לאכול ללא פקפוק וחשש. אם הפירות נקנו בחנות שכונתית או בשוק, האורח יכול להפריש בשקט, לפני האוכל, מבלי לפגוע במארחים. יש לעשות זאת לפי נוסח ההפרשה בלשון עתיד ללא ברכה ("מעט יותר מאחד במאה, מכל מה שאני עתיד להפריש לתקן בו את הטבל, יהיה …" וההמשך הוא כמו בנוסח הרגיל), ולהשאיר בצלחת לאחר האוכל מעט מכל הפירות והירקות.
מי שמתארח בשבת, וחושש שלא מפרישים תרו"מ, אצל המארח, צריך להפריש תרו"מ בנוסח על העתיד עוד ביום שישי (שכן אין מפרישים תו"מ בשבת), ללא ברכה. בשבת יחזור על הנוסח הרגיל ויפריש את ההפרשות (שמירת שבת כהלכתה עמ' קח, קט).
- 1. האם מותר לאכול פירות ממקור לא ידוע כאשר יש חשש שהפירות הם ערלה?
בדיעבד ובמקרה הצורך ניתן לסמוך על הדעות המתירות אכילה זו בהסתמך על רוב הפרות שאינם בחזקת ערלה (חזון איש יו"ד תערובות לז יג יד , יביע אומר ו – יו"ד כד). .
3. האם מותר לאכול, ביום חול, אצל משפחה השומרת כשרות האופן כללי אבל אינה שומרת שבת. האם הכלים שבשלו בהם בשבת אסורים?
יש דעות שפסקו שכלים שבשלו בהם בשבת במזיד, דינם כדין האוכל שבושל בהם בשבת שהוא נאסר באכילה מדרבנן (שו"ע או"ח שיח במשנה ברורה סק"ד בשם מגן אברהם ע"פ הרשב"א תקעה). מאידך, יש המתירים את הכלים מכיוון שהאוכל נאסר רק כקנס למבשל, ואין מכילים את האיסור גם על הכלים (לוית חן עמ' נ- נב).
בשעת הדחק ניתן לסמוך על דעת המתירים, בפרט שיש המגדירים את היהודים שמחללים שבת בימינו כשוגגים ולא כמזידים (יביע אומר א יורה דעה יא, ועוד).
4. עד כמה אפשר להאמין למארח בקשר לשאלות כשרות, כאשר מדובר באדם דתי?
שאלה זו של נאמנות אדם על הכשרות נידונה בתלמוד ובפוסקים. להלכה נפסק כי מי שאינו מקפיד בעצמו על הכשרות, לא נאמן להצהיר על כשרות המזון בביתו. לכן אדם שאינו מאמין בהלכה אינו נאמן על כשרות המזון. מאידך, מי שמקפיד על הכשרות גם אם אינו שומר חלק מהמצוות, עדיין נאמן לומר כי האוכל כשר (שו"ע יו"ד קיט א,ז). בהגדרה זו כלולים כל האנשים הנקראים בימינו "שומרי מסורת" או "מסורתיים".
בימינו במדינת ישראל המצב הכללי בתחום הכשרות טוב יותר, מהמצב שהיה בעבר בחו"ל, שכן רוב מוחלט של המזון הנמכר בארץ הינו כשר. אולם עדיין יש הלכות בודדות "שאין להן מזל", ורמת המודעות הציבורית אליהן, גם בקרב אנשים דתיים ושומרי מסורת, היא נמוכה יותר.לכן בנושאים אלו קשה לקבל את עדות המארח מפני שאינו מודע לחלק מהבעיות (לדוגמא כל נושא הפרשת תרו"מ).
5. האם אדם שאינו דתי, אבל שידוע כאדם ישר והגון, נאמן להצהיר על כשרות המזון ?
במקרה זה הבעיה קלה יותר, מבשאלה הקודמת, מאחר והמארח אינו מצפה שיאכלו מהכלים שלו או מתבשיליו, אלא מציע מזון קנוי. במילים אחרות: שאלת הנאמנות נסובה על על אמירתו מהיכן קנה את המזון, או במקרה בהם המזון בושל בכלים חדשים ומיוחדים. נראה כי אם מדובר באדם ישר והגון שהאורח משוכנע באמינותו, ניתן לאכול אצלו (אגרות משה יוד נד ותשובות הגר"ד ליאור והגר"י אריאל שליט"א – לחם אבירים עמ' 90, 95). נסיים דברינו אלה בתפילה לבורא עולם שנזכה ושאלות אלו ייעלמו מעולמנו בהתגשמות דברי הנביא: " הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה': (עמוס ח א)
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'. לשאלות ותגובות: mbiegel53@gmail.com
