בלק מלך מואב רואה את בני ישראל מתקרבים אל ארצו, וחושש שלא יוכל להתמודד עמם במלחמה ישירה. משכך מחליט מלך מואב להעביר את המערכה לחזית שונה ושוכר את שירותיו של בלעם בן בעור– ספק נביא, ספק קוסם ומכשף, על מנת שיקלל את בני ישראל. בלעם שלא נענה מיד להצעה מתייסר כביכול עם מצפונו, ולאחר התייעצות לילית עם אלוקים, הוא משיב לשליחיו של בלק בשלילה.
בלק הוא מסוג האנשים שלא מוכנים לקבל "לא" כתשובה. הוא מפרש את סירובו של בלעם כתחילתו של משא ומתן על תנאי העסקתו ושולח אליו שנית "שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה" ובפיהם הצעה ברורה: "אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי! כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה" (כב, טו-יז). אולם בלעם, שהתלבטותו נובעת מעניין אחר לגמרי, משיב לעבדי בלק: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה!" (פס' יח). לכאורה מפגין בלעם עמידה איתנה באמונתו ובעקרונותיו, אולם הרש"ר הירש, רואה בדבריו אלה של בלעם רמז לאופיו ושאיפותיו האמיתיות רדיפת כבוד ובעיקר רדיפת ממון. בלק לא רומז בהצעתו על שכר כספי אלא מזכיר רק כבוד ונכונות למלא כל משאלה. אולם בלעם מתרגם את הצעת הכבוד לכסף, וכך גם חז"ל מתארים את אופיו של בלעם במסכת אבות: "נפש רחבה" בצד "רוח גבוהה" – אהבת בצע במקביל לגאווה.
לאחר סירובו הראשוני, מבקש בלעם להיות בטוח כי הוא לא מחמיץ הזדמנות עסקית מעולה, ומציע לשליחי בלק כי יבדוק את הדבר שנית מול אלוקים שבא אליו בלילה ואומר לו: "אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה". כעת מרשה בלעם לעצמו לקבל את המשרה המבוקשת. אולם, למרות הרשות המגולמת בדברי אלוקים, החלטתו הסופית של בלעם אינה מתקבלת באהדה: "וַיִּחַר-אַף אֱלֹקים כִּי-הוֹלֵךְ הוּא…" (פס' כב)
המפרשים שואלים מדוע כעס ה' שהרי ברשותו ובמאמרו של הא-ל הלך? רש"י הסביר כי מכאן אנו למדים כי "בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכין אותו", או במילים אחרות: מכיוון שבלעם חזר ושאל שוב את אלקים האם ללכת, למרות שנענה בשלילה בפעם הראשונה, מעידה על רצונו האמיתי. בלעם יודע שאלוקים מתנגד להצעתו של בלק, אך הוא- בלעם מאוד מעוניין בה. משכך בא אלוקים ואומר לו: אם זה מה שאתה רוצה, לך – ותתמודד עם התוצאות. בלעם קופץ על המציאה ובטוח שדברים איך שהוא יסתדרו לבסוף, או במילותיו של רש"י: "אמר (בלעם) שמא אפתנו (את אלקים) ויתרצה" (רש"י, פס' כ).
כולנו מתמודדים פה ושם עם הצעות הנראות על פניהן קוסמות, אולם במקביל דורשות מאיתנו לוותר או להתגמש עם עקרונותינו. לא תמיד אנו פוסלים הצעות מפוקפקות על הסף וחושבים לעצמנו: "אולי בכל זאת?" אנחנו מתנחמים במחשבה כי אם "נזרום" הדברים יסתדרו בהמשך.
במסכת אבות מובאת דוגמא דומה למקרה של בלעם, אולם עם תוצאה אחרת: "אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי (אותו אדם): רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי: רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו: בני! (גם) אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד (אבות ו ט)
דבריו של בלעם להצעתו של בלק הם אבן בוחן להחלטות עקרוניות ומצפוניות שכל אחד מאיתנו נאלץ להתמודד עמן מפעם לפעם. חשוב שלכולנו יהיו קווים אדומים אותם לא נחצה גם "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב!". בלעם שאמנם טבע את הביטוי, לא הצליח לעמוד בפיתוי. אנו נדרשים להתנהגות אחרת.
משה זלצברג הוא מנכ"ל חברת "קיידנס" ישראל
