דברי בלעם "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" הפכו במרוצת הדורות למשפט שגור בפי רבים מהוגי הדעות ומאישי הציבור שפירשוהו כהבטחה לכך כי עם ישראל לא יתערבב בגויים וישמור על כבודו, זהותו היהודית ואורח החיים המיוחד לו. ברוח זו פירש את הדברים גם רבינו בחיי שכתב: "כי הם ישכנו לבד ולא יתערבו בגויים ואל ימירו כבוד אמונתם באמונה אחרת". בעקבותיו הלך גם ה"סופרנו" כשהוא מוסיף נדבך עליון באומרו "ה' בדד ינחנו- ולכן ואיך אוכל להכריתם?" כלומר הספורנו מוסיף הבטחה נוספת לנצחיותו של עם ישראל שישרוד לעד.
פרשנות זו המשיכה מאוחר יותר גם בדבריו של המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל", שבו הוא מרחיב את הדיבור על ייחודו של העם היהודי. אולם דומה כי בתקופתנו הפך משפט זה מהבטחה לאתגר. האמנציפציה אשר פתחה בפני היהודים את שערי הגיטאות, והעניקה להם את האפשרות לשפר את מעמדם החוקי והתרבותי, אמנם הביאה בכנפיה פריחה חסרת תקדים בפעילות היהודים בכלכלה, בפוליטיקה והתרבות של העולם הסובב אותם. אולם במקביל היא נגסה בזהנות היהודית.
בקרב יהודי אירופה תהליכי ההטמעות היו נפוצים בעיקר בקרב האינטיליגנציה היהודית. יהודים הזדהו יותר ויותר עם השפה והתרבות המקומיים. הם השתלבו בתנועות חברתיות ופוליטיות. אלו גרמו בשלב הראשון לאימוץ אורח חיים כפול בבחינת "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". בשלבים המאוחרים יותר הם הביאו לחילון ובסופו של דבר לאבדן זהות והתבוללות.
תופעה זו עוררה דאגה רבה בקרב רבני התקופה, ועל רקע מציאות זו פרש הנצי"ב את הפסוק "הן לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" בכוון שונה. בפרושו "העמק דבר" פסק הנצי"ב את הפסוק כך: "הן עם לבדד, ישכון ובגויים, לא יתחשב" לאמר: כאשר עם ישראל הוא לבדד, הוא שומר על זהותו. כאשר הוא הולך בדרך האבות והמסורת שקבלנו מהר סיני ושומר על הייחודיות שלו אזי מתקיים בו "ישכון". אולם כאשר עמ"י מנסה לחקות את דרכי הגויים, ללמוד מהתנהגותם, ולהתערות בהם אזי מתקיים בו "לא יתחשב".
דבריו אלו של הנצי"ב, מעמידים את הפסוק לא כהבטחה אלא כאתגר לעם היהודי. זהו אתגר המחייב לשמור על ייחודיותו שלו ועל אורח חייו המיוחד. לא בכדי מצאו הדברים ביטוי דווקא אצל הנצי"ב שבמשך עשרות שנים כיהן כראש ישיבת וולוז'ין. הנצי"ב שהיה מעביר בעצמו בכל בוקר שיעור בפרשת שבוע לבחורי הישיבה, נסה להקנות להם מימד אקטואלי וריאלי מתוך תקווה כי הדברים יחלחלו לליבותיהם של התלמידים.
נדמה כי גם במאה הנוכחית, בכפר הגלובאלי בו אנו חיים, שבו יהודים משולבים בצורה מלאה בכל אתר ואתר בכל מערכות החיים, יש לפסוק זה משמעות עמוקה ורחבה. שמירת הזהות היהודית, הדאגה לקיום היהודי וההמשכיות הרוחנית מורכבים כיום אולי יותר מבכל תקופה אחרת בעבר. זהו אתגר המונח לפתחם של רבני הקהילות, הנדרשים השתמש בכל האמצעים העומדים לרשותם בכדי להשיג מצב שבו "הן עם לבדד ישכון".
הרב יחיאל וסרמן הוא חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות
