מושב ליצים

לעיתים אנו שוכחים כי יהדות היא לא רק מצוות עשה ואל תעשה ודיונים כבדי ראש על סוגיות מקראיות. ההיסטוריה היהודית ידעה להצמיח הומור ייחודי שנועד להתמודד עם המצבים הקשים שליוו אותה לאורך השנים. מדובר בהומור ששואב מחיי הקהילה, מהדמויות המוכרות שכל קהילה סגורה מכירה, מהתמודדות בלתי פוסקת מול דתות עוינות והצורך בשימור התרבות בסביבה זרה, ובעיקר מכישרון הישרדות שפותח לאורך שנים. ולא משנה אם מדובר בבחור הישיבה בוורשה או בתבונת החיים של החכם מפס.

מאות הבדיחות שליקטו שאול מייזליש וציפי פינגלה לספרם החדש על ההומור היהודי מגלה כי לפחות במה שנוגע להומור הרי שמעט מאוד השתנה מאז ימי הגולה בהם נכתבו רבות מהבדיחות ועד ימינו אלה. כמו אז גם עכשיו, הגנב הוא אותו גנב, התחמן אותו תחמן וגם הגביר העשיר והטיפש האולטימטיבי לא נעלמו מהשטח.  רק השמות השתנו. במציאות מעוררת גיחוך שכזאת,  גם הבדיחות שצמחו בעיירה הקטנה יכולות לשמש מדריך לחיים בישראל 2008.

אולמרט לדוגמא, יוכל בחקירותיו לשאוב מהסיפור על אדם שהגיע לעיירה ורצה למסור לרב  את ממונו כפיקדון עד לצאת השבת. הרב לא הסכים לקבל את הממון עד שיביא האיש את פרנסי העיר כעדים להעברת הכסף. האיש שעשה כבקשת הרב, הגיע בצאת השבת לבקש את כספו, אולם אז סירב הרב וטען כי "לא היו דברים מעולם". כשקרא האיש לפרנסי העיר, גם הם הכחישו שראו את העברת הכספים. רק לאחר שהלכו הפרנסים, החזיר הרב את הכסף לאיש, ואמר לו: "רציתי שתראה מהו טיבם של פרנסי העיר, וכך תדע מהו טיבם של אנשי העיר כולה". הרי ברור שגם אולמרט רק רצה להוכיח לכולם מהו טיבם של נותני התרומות, ואת הכסף הרי הוא מתכוון להחזיר מבעוד מועד.

תורמים ובעלי ממון יוכלו להזדהות ולהתעודד מהסיפור על הרשל'ה, שבא לפרנס העיר, שמעון הולץ, ובקש ממנו נדבה. אמר לו הולץ להרשל'ה: "יש עניין שמטריד אותי. הרי פרנסה באה לכם מהעשירים, אם כך מדוע אתם- העניים תמיד שונאים אותנו- בעלי הממון?" הסביר הרשל'ה: "גם למלאך המוות יש בעיה דומה – רבים מתפרנסים ממנו, ובכל זאת כולם שונאים אותו".

וגם התחמן הישראלי מהשורה יכול למצוא את שורשיו בסיפור על היהודי שהתמקח ברכבת עם הכרטיסן על מחיר הכרטיס. כשלזה נמאס מאותו מקחן, לקח את מזוודתו והשליכה חזרה לרציף. האיש צעק בתגובה: "לא מספיק שאתה עושק אותי במחיר הכרטיס, אתה גם משליך את בני מהרכבת ?".גם העובדה כי לישראלי מגיע הכל עולה שוב ושוב בהומור היהודי. כשניגש לוי לפקיד בית המלון כדי לבקש נייר מכתבים, שאל אותו הפקיד, "האם אתה אורח שלנו?". לוי נזדעק: "אורח? בהחלט לא. אני משלם לכם הון תועפות".

אז העיירה אולי החליפה את מקומה בעיר הגדולה,  והנוצרים הם לא אלה הרוצים להשמידנו, אולם בזמנים קשים מתברר כי אין תחליף להומור היהודי שהווה ללא ספק מרכיב חשוב ביכולת ההישרדות וההתמודדות של היהודים לאורך הדורות.

 מושב ליצים – ממיטב ההומור היהודי, הוצאת דני ספרים