הוא היה אדם מעמיק, מבריק ואחד מהאנשים המרחיקים ראות ביותר בהיסטוריה האנושית. במילים פשוטות הוא היה נביא גדול, לדעת חז"ל בצדדים מסוימים אפילו יותר ממשה רבינו. שמו היה בלעם בן בעור. לא היינו שומעים על נביא גדול זה אלמלא בלק מלך מואב היה מזעיק אותו לעזרה בהולה. בלק, המקבל דיווחים על עם ישראל המתקרב אליו בצעדי ענק, מבין כי אין לו סיכוי מול עם של מיליונים שהביס בכוח הניסים האלוקיים את האימפריה המצרית הנשגבה. איך תוכל ממלכתו הקטנה, השוכנת ממזרח לים המלח, לעמוד אל מול הסיכון האיום הזה? המוצא היחיד שלו הוא בלעם. בלק מבין שלא ניתן לנצח את העם המלומד בניסים בכוח הזרוע אלא רק במגרש הישראלי, דהיינו, במגרש הרוחני.
מרגע זה הופך בלעם למוקד הסיפור ופרשת השבוע. בלעם שיודע שאלוקים משגיח על עם ישראל, פונה לאלוקים ושואל אותו האם הוא מרשה לו להסכים לבקשתו של בלק ולקלל את העם. בלעם לא מוותר, עד שלבסוף ה' אומר לו בחלום הלילה כי הוא יכול ללכת לבלק, אך הוא לא יהיה אדון לפיו. במילים אחרות: בלעם יהיה מעין מיקרופון לקול האלוקי שיבקע מתוכו. ואכן בלעם שמגיע למואב מנסה לקלל, אך כשהוא פותח את פיו יוצאת ממנו שירה נפלאה של הלל ושבח לעם ישראל . שלוש פעמים הוא מנסה את כוחו, ושלוש פעמים יוצאות מפיו ברכות ותשבחות. מחזה אבסורדי זה מסתיים בגירושו של בלעם חזרה לארצו.
רבים וטובים שאלו לאורך הדורות כיצד קרה שאדם מהחכמים בעולם נפל כך בפח? כיצד בלעם המרחיק ראות לא צופה מראש את כישלונו המהדהד? זאת ועוד: הרי אלוקים מזהיר אותו ובלעם מבין כי אין בכוחו להמרות את הצו האלוקי, אז מדוע הוא בכל זאת מנסה? מדוע הוא מתעקש? התשובה לשאלה זו נעוצה בדברי חכמים שהסבירו כי המניע העיקרי של בלעם הייתה השנאה; שנאה יוקדת לטוב, לכל בשורה חדשה- ובכלל זה לעם ישראל שאותו מעולם לא הכיר. שנאה זו בצירוף אגו נפוח וגאווה שאינה יודעת גבול, הובילו להתרסקותו של בלעם. שנאה וגאווה- צירוף קטלני המהווה מתכון בטוח לעיוורון. שנאה עיוורת, גאווה, כסף וכבוד, כל אלה גרמו יחד לבלעם לרצות להשתמש בכוחו על מנת להשמיד עם שמעולם לא איים עליו ולא הרע לו. זהו גם המוטיב המרכזי של פרשת בלק. המחשה למה קורה כשיצרים עזים משתלטים על השכל וסוחפים אותו לאבדון.
פרשת בלק היא גם המפתח להבנת החידה המסעירה כבר חודשים ארוכים, שלא לומר בשנים האחרונות, את הציבוריות הישראלית. בכל פעם מחדש אנו תמהים כשנחשף קלונו של איש ציבור זה או אחר, כיצד קורה שדמויות מצליחות נופלות בשחיתות לאחר שהגיעו בעמל כה רב לפסגת ההצלחה? מה גורם לאנשים לאבד את כל עולמם, אם לא התפרצות של יצר לא נשלט. לא צריך יותר משנייה אחת של תאווה לא מרוסנת.
בליבה של הפרשה אנו נתקלים בסיפור הגרוטסקי על האתון עליה רוכב בלעם הפותחת לפתע את פיה ושואלת את בלעם בשפת בני אדם מדוע הוא מכה אותה והאם היא עצרה בעדו לפני כן. בלעם שרק לאחר ששמע את קול האתון נפקחות עיניו, רואה מולו את מלאך ה' מולו עם חרב שלופה בידו. חייו של בלעם- הנביא החכם בעולם, ניצלו בזכות אתון. איננו משתחררים מההרגשה כי בלעם החכם הפך לשוטה ואילו האתון המטומטמת (בדרך כלל) הפכה לחכמה ממנו. זהו גם סוג של משל עלינו- החיים בעידן שכולו רגש, הנאה ותאווה. עלינו לשים לב למסר החד הבוקע מפרשת השבוע הקורא לנו: שכל תחילה!
השכל הוא מקור היציבות לעומת גחמות הרגש. השכל יודע לשאול ולהטיל ספק, בעוד הרגש ממלא ומשתלט. השכל מסוגל לראות את התמונה הכוללת ואת התוצאות ארוכות הטווח של המשיכה החד- פעמית, לעומת הרגש הממוקד כולו ברגע ובריגוש. השכל מסוגל לזהות ולהבחין בקיומו של 'האחר' המובחן, בעל רצון וגוף משלו, ואילו הרגש מטשטש את הגבולות ו'האחר' נתפס לפעמים בטעות כחלק מ'האני'. פרשת בלק היא תמרור אזהרה, והצעה למתכון של חיים נכונים. השכל צריך לשלוט על הרגש והרצון.
הרב רפי פוירשטיין, יו"ר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
