חכמים אסרו לעשות דברים מסוימים, למרות שמצד הדין הם מותרים, מצד "מראית עין"- כלומר משום שבעשייתן האדם נראה כאילו הוא עושה איסור, למרות שבפועל לא כך הם הדברים (שבת נד א, כריתות כא ב, שו"ע יו"ד פז ג .סז ט). החשש העומד ביסודו של איסור "מראית עין" הוא שמא ילמדו אחרים ממעשיו ויחשבו שהדבר מותר(אגרות משה או"ח ב מ על פי רש"י כריתות כא ב בד"ה שכנסו). חשש זה מצוי מאוד בתחום הכשרות, לדוגמא: האם מותר לשתות קפה עם תחליף חלב שהוא פרווה, לאחר ארוחה בשרית? וכן, האם מותר לאכול נקניקיות, שניצל או סטיק מן הצומח (טבעול ודומיו) יחד עם מאכלי חלב?
לפני כשלושים שנה, בימי לימודי בישיבת מרכז הרב. הוזמנו, קבוצת חברים, בערב שבת לאחר הסעודה, לחדרו של אחד מהחברים. להפתעתנו הוגש לנו קפה עם חלב, וזאת למרות שכולנו היינו לאחר סעודת שבת בשרית. החבר הראה לנו את ה"פלא הגדול" שהובא בקופסא מארה"ב: אבקה לבנה דמוית אבקת חלב ועליה הכיתוב "פרווה". באותם שנים תחליפים שכאלו עדיין לא נמכרו בארץ.
אחד החברים (שכיום מכהן כרבה הראשי של צפת) שאל את אביו הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א (ישלח לו ה' רפואה שלימה) האם אין בעיה של מראית עין בשתיית משקה שכזה לאחר ארוחה בשרית? תשובת הרב הייתה שמותר לשתות קפה עם מלבין פרווה בתנאי שהקופסה ובה המלבין תישאר על השולחן. הטעם לכך נעוץ במקרה דומה שהובא בשולחן ערוך: "דם דגים, אף על פי שהוא מותר, אם קבצו בכלי אסור משום מראית עין. לפיכך, אם ניכר שהוא מדגים, כגון שיש בו קשקשים מותר" (שו"ע יו"ד סו ט). כלומר כל עוד ניכר בדם שהוא של דגים הרי שאין כאן חשש "מראית עין" שכן לא יבואו לטעות ולחשוב שמדובר בדם בהמה ,חיה או עוף (על פי רש"י כריתות כא ב בד"ה דאית ביה קשקשים), וזוהי גם הסיבה בגללה יש להניח את קופסת אבקת המלבין על השולחן בעת שתית הקפה.
נשאלת השאלה האם צריך לנהוג כך גם כיום?
מצינו בהלכה כך: "חכמים אסרו מפני מראית העין משי עם צמר, לפי שדומה לפשתים. … והאידנא (וכיום) משי מצוי בינינו והכל מכירים בו, לפיכך אין בו משום מראית העין ומותר עם הצמר ועם הפשתן. (שו"ע יו"ד רצח א על פי הרא"ש נדה ט,ז). שינוי זה נכון גם בימינו בכל הנוגע למאכלי פרווה שנראים כבשריים (נקניקיות, שניצל וכדומה) או לחלב פרווה או מלביני קפה צמחיים, שכן הללו נפוצים ומוכרים לכל, ולכן אין לגביהם עוד גדר של חשש מראית עין. פסק הרה"ג אליהו שליט"א שהובא לעיל, היה בתקופה אחרת שבה אבקת מלבין קפה עוד לא הייתה מוכרת בארץ. (יביע אומר ו יו"ד ח, ציץ אליעזר ה יב, אגרות משה או"ח ב מ ולא כפי שכתב משנה הלכות ה צו, שלא העמיק בנושא)
כניסה למסעדה לא כשרה
סוגיית "מראית עין" איננה נוגעת רק למאכלים אלא גם לסביבה בה הם מוגשים. במילים אחרות: האם מותר להיכנס למסעדה שאיננה כשרה לצורך מפגש (מבלי לאכול)? האם מותר לאכול או לשתות מאכלים כשרים במסעדה שאינה כשרה? במקומות רבים בארץ ישנם מרכזים מסחריים או משרדים השוכנים בבניין שהכניסה אליו עוברת רק דרך מסעדה שאינה כשרה. האם מותר לעבור, במקרה כשזה, דרך המסעדה או שיש גם בזה איסור משום מראית עין?
שאלות אלה ואחרות נובעות מכך שעצם ההימצאות במסעדה שאיננה כשרה, לא משנה מאיזו סיבה, יש בה משום איסור מראית עין, שכן הרואה עלול לחשוב שהמסעדה כשרה. לא זו בלבד, אלא שקיים כאן גם איסור "משום חשדא", כלומר שעלולים לחשוד בך כי אתה אוכל מזון שאינו כשר.(אגרות משה או"ח ב מ).
להלכה נפסק כי אדם צמא או רעב מאד, שאין בסביבתו אף מסעדה כשרה, מותר לו לאכול או לשתות בצנעה מאכלים כשרים (לא מבושלים) במסעדה שכזו.(כתובות ס א, אגרות משה או"ח ב מ). וכן הוא לגבי קיום מפגש במסעדה, כל זה כמובן בתנאי שאין אפשרות אחרת. בנוגע למעבר דרך מסעדה שאיננה כשרה: אם ידוע לכל שמסעדה זו היא המעבר היחידי לבניין, הרי שאין בכך משום מראית עין (כפי שכתבנו לגבי מאכלים ידועים ומפורסמים). אולם אם קיימת כניסה נוספת, הרי ש אין לעבור דרך מסעדה שאינה כשרה, אלא א"כ מדובר בטורח גדול מאד. היתר זה נובע מכך שאיסור מראית עין וכן איסור "משום חשדא" הם מדרבנן, ובמקום צער גדול לא גזרו חכמים.
יהי רצון שנזכה שלא תהינה בישראל מסעדות שאינן כשרות ולא חשש לחשד או מראית עין של איסור, ויתגשמו בנו דברי הנביא: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (ישעיהו יא, ט)
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
