"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" – הכלל במצווה זו מופיעה בפרשת השבוע שלנו מוסברת כך בידי "החפץ החיים": "שישתדל בכל מה שיש ביכולתו להחזיק את חבירו שלא יתמוטט מעניו, כל איש ואיש לפי ענינו, כי לפעמים עוזר לאנשים כאלו, כשמזרז לאנשים אחרים שיסיעו אותם בענייניהם. והאיש שמתנהג באופן זה מקיים מה שאמר הכתוב בתהילים "אשרי משכיל אל דל". ומדוע לא נכתב אשרי נותן אל דל? אלא הפירוש הוא להתבונן בצרת הדל ובשפלותו, אולי יוכל בדבר מה להקים אותו מדלותו ומעוניו" (החפץ חיים, אהבת חסד פרק כא').
לכאורה מדבריו של "החפץ חיים" לא ברור מהו אותו ה"דבר מה" הזה שאליו הוא מכוון. הגמרא במסכת בבא בתרא דף יא מספרת על אישה שבאה לפני בנימין הצדיק בשנת בצורת
(בצורת ניתן להסביר גם כמצב כלכלי קשה, פיטורין וכו') ואמרה לו: "רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה (אני נשבע) שאין בקופה של צדקה- כלום! אמרה לו: אם אין אתה מפרנסני, הרי אישה ושבעת בניה מתים! עמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין הצדיק. אמרו מלאכי השרת: בנימין הצדיק, שהחיה אישה ושבעת בניה, ימות בשנים מועטות? והוסיפו לו 22 שנה."
על סיפור זה נשאלת השאלה למה אמרה אותה אישה "רבי פרנסני" בלשון יחיד, כשהיה לה לומר פרנס אותי ואת בניי, כפי שלבסוף אמרה. זאת ועוד: מדוע לשון הגמרא היא "עמד ופרנסה", ולא פרנס אותה ואת בניה?
נראה כי אחד הדרכים להסביר קושיות אלה היא לומר שאותה אישה לא ביקשה מבנימין הצדיק סתם צדקה, אלא רצתה שייתן לה דבר מה, הלוואה או אמצעי שממנו תוכל להמשיך ולייצר הכנסה לבני ביתה. לבנימין הצדיק לא היה בקופת הצדקה לתת לה דבר שכזה, ואף מצוות צדקה בסיסית לא היה ביכולתו לעשות עמה מקופה זו. כשעמד ונתן לה בנימין הצדיק משלו, נתן לה אמצעי באמצעותו תוכל להמשיך ולייצר הכנסה קבועה לה ולבניה, ועל כך אומרים מלאכי השרת "שהחיה אשה ושבעת בניה". ללמדנו כי נתינת צדקה חד-פעמית אמנם עוזרת, אולם לזמן קצר כשלבסוף עתיד המצב הקשה לחזור לקדמותו. לא כן הדבר כשהעזרה מאפשרת פעולה מתמשכת שמובילה את המשפחה לדרך חדשה בכוחות עצמה. עזרה שכזאת מכונה בשם "חיים"- ולכן בנימין הצדיק "החייה אשה ושבעת שניה". זכות זו הוסיפה לבנימין הצדיק עשרים ושתים שנים כנגד עשרים ושניים מילים המופיעות בשני הפסוקים הסמוכים העוסקים באותו עניין: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תיקח מאיתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך".
מתן צדקה היא ללא ספק מצווה חשובה וראויה, אולם צדקה שבכוחה לקומם את העני ולהוציא אותו מעוניו היא עניין אחר לגמרי. היכולת לתת בידי העני כלים שיוכלו לפרנס אותו ואת משפחתו מבלי להזדקק לבריות, היא מתן חיים. כך "מחיים" אפילו בסכום מועט.
ארגון "פעמונים" מבסס את פעילותו על בסיס עקרון זה מאז כינונו. מתנדבי הארגון, רכזיו ומנהליו, עסוקים יומם וליל בכל רחבי הארץ במיקוד ובמרכוז הכוח המשקם והמקומם, וכל זה בכדי שילכו ויתרבו בישראל משפחות שיכולות לקיים עצמן באופן בר קיימא. מדובר לא רק בצורך חברתי, אלא דבר ראוי מצד הצורך להחזיר לאנשים את כבודם האבוד ואת האמונה בעצמם. זוהי השליחות שמעניקה למאות המתנדבים (למעלה מ-1200) את הכח לפעילותם המאתגרת והתובענית; התחושה כי בסיוע שהם מעניקים הם "מחיים". הם משנים מצב מנצרכות, נזקקות וייאוש, לעצמאות, שמחה ואור גדול.
השבת, פרשת בהר-בחוקותי נקבעה כ"שבת פעמונים" ובמהלכה שליחי פעמונים יעברו בבתי הכנסת ברחבי הארץ וידברו על חשיבות הציווי 'והחזקת בו' שזו המעלה העליונה של מצוות צדקה. למוקד הפניות הארצי של ארגון פעמונים חייגו: 02-9975577
יאיר גודינר הוא מנהל הפעילות הארצי של ארגון "פעמונים"
