השבוע אנו קוראים שתי פרשיות ("בהר" ו"בחוקותי") כשהאחרונה שבהם חותמת למעשה את ספר ויקרא. הנושא האחרון בפרשת "בחוקותי" עוסק בנושא לא-שגרתי: " וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'".
התורה בפסוק זה (ובבאים אחריו) דנה במקרה של אדם הנודר נדר ייחודי, שתוכנו הרמת תרומה כספית כערכו של אדם חי. התורה דנה בשאלה כמה ישלם אדם שנדר תרומה בלשון "ערכי עלי" (כלומר אני מעלה תרומה לקודש סכום כסף השווה לערכי הכספי) או "ערך אדם זה עלי" (אותו עקרון רק בהשוואה לאדם אחר). פרטים אלו זכו להיות נידונים בהרחבה גם במשנה במסכת ערכין, אולם עדיין עומדת וצפה השאלה המרכזית שהיא: כיצד בכלל ניתן לקבוע מהו ערכו של אדם ולפי מה ערך זה נקבע?
ובכן, ראשית התורה קובעת מדרג ערכים של שכבות גיל לזכר ונקבה: מבן חודש עד בן חמש, מבן 5 ועד גיל 20, מגיל 20 עד גיל 60, ומעל לגיל 60. רבי אברהם אבן-עזרא שנדרש למדרג ערכים זה אומר: "ודעת רבים כי זו גזרת מלך", הווי אומר: הקב"ה קבע דירוג זה, ומכאן שהגיון החלוקה הנ"ל לא ברור עד הסוף. ובכל זאת, רש"י דואג לציין כי מטרת הדירוג הנ"ל הוא להבהיר כי ערך האדם תמיד מתייחס לגילו (מס' השנים שעוד נותרו לו לחיות) וכן מינו. כך גם עולה מלשון המשנה במסכת ערכין שקובעת כי אין שום ערך למראהו החיצוני של האדם בשיערוכו הכספי: "אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל- נותן חמישים סלע" (משנה ערכין ג,א).
אולם, במשנה זו יש חידוש לפיו כולם למעשה "שווים" את אותו הסכום (חמישים סלע). דבר זה תמוה ולו משום שאינו מסתדר עם דבריה של המשנה במקום אחר שם היא הקובעת כי "אם אמר 'הרי דמיו עליי', נותן את שווייו". הדרך היחידה לבאר את הסתירה היא לומר כי ישנו הבדל בין המונחים "ערך" ו"דמים", ולכן קיים הבדל אם אדם אומר "ערכי עלי" או "דמי עלי". על ההבדל בין שני המושגים עומד הרמב"ם שאומר "הדמים אינן כערכים… האומר 'דמיי עליי' אפילו היה אותו פלוני קטן בן יומו…נותן מה שהוא שווה: דינר או אלף, כאילו הוא עבד נמכר בשוק." הרמב"ם מסביר כי המושג "דמים" מתייחס לשוויו של האדם מבחינה חומרית, בדיוק כפי שבתקופות עבר היו קובעים את ערכו החומרי של עבד ע"פ גילו, מצבו הפיסי, מינו ועוד. המושג "ערך" לעומת זאת מתייחס לשווי מבחינה אחרת לגמרי.
הרש"ר הירש שמבאר אף הוא את ההבדל בין שני המושגים, אומר כי "כל עוד יש מסחר בעבדים, אפשר שיהיה גם לאדם שווי של דמים. שאפשר להעריך את שוויו של אדם בכוח העבודה, כדרך שמעריכים את שווי התועלת של חפץ אחר". לעומת זאת, "ערך הוא ביטוי של שווי רעיוני והוא מבטא את שוויו הרעיוני של האדם לה' ולמקדשו, ואותו שווי הוא כללי וקבוע, הוא מתעלם מכל ייחוד גופני, רוחני, מוסרי וחברתי ועולה ויורד רק על-פי המין והגיל. אותה כלליות כבר רמוזה בלשון 'כערכך נפשות': מתחשבים רק בעצם הנפשות וכל אדם חי הרי הוא נפש".
בעולם העסקים נהוג לומר כי לכל אדם "יש מחיר". המחיר אליו מתכוונים באמירה זו מתייחס לרוב לתכונות, לתועלת שאותו אדם מציג ומכאן גם ליכולת ההשתכרות שלו. בימינו העבדות כבר אינה מצויה, אולם ישנו ערך נוסף לאדם ושאותו אנו נוהגים לעיתים לשכוח. את הערך הזה מבקשת התורה בפרשתנו להדגיש. לכל אדם יש ערך עצמי מעצם היותו אדם, נפש חיה, וכל זה ללא תלות בערכו הכלכלי. ערך זה הוא קבוע ללא תלות בתכונות אישיות אטרקטיביות יותר או פחות –"הנאה בישראל או הכעור בישראל".
בכל חברה ישנם אנשים עם "מחירים" שונים, בהתאם לכוח העבודה שהם מביאים אתם, התועלת והתפוקה שלהם. בסולם שכזה לכאורה יש אנשים ש"שווים" יותר ויש ש"שווים" פחות. אם נדע להקדים ל"מחיר" את הערך הבסיסי והשווה שקיים בכל אדם, נבין כי לא ניתן לוותר על תרומתו ואישיותו של אף אחד ואחת. מתוך דברים אלו אני מרשה לעצמי לאחל לבני גיל- יוסף , שנכנס לעול מצוות בשבת זו: יהי רצון שתמיד תביא לידי ביטוי את הערך הטמון בנפשך, ומתוך כך תזהה את הערך המיוחד הטמון בכל אחד ואחד מהסובבים אותך. מזל טוב!
משה זלצברג הוא מנכ"ל חברת "קיידנס- ישראל"
