רוב ימי ספירת העומר, ימים של הכנה לקראת קבלת התורה, כבר מאחורינו, ואני מרגיש שאני רחוק מהיעד. אני משוכנע שבעקבות חטאיי הרבים אני לא ראוי לקבל תורה בחג השבועות, האם יש משהו שאני יכול בכל זאת לעשות בזמן שנותר?
תשובה: המדרש לספר בראשית מביא משל מעניין בשמו של רבי לוי: "משל לקווץ ( אדם בעל שערות רבות) וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו. עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך עשו הרשע מתלכלך בעוונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעוונות כל ימות השנה ובא יוה"כ ויש לו במה יכפר, שנאמר 'כי ביום הזה יכפר' "
האדמו"ר מסלונים בדרשותיו לספירת העומר מרחיב בביאור משל זה ומוציא ממנו עיקרון משמעותי בהבנת עולמו הרוחני של האדם היהודי, וכל הוא לשונו: "והביאור הוא שאצל איש יהודי כאשר הוא חוטא אין הפגם נוגע בפנימיותו כי אין החטא אלא בבחינת מקרה, שהיצר הרע נתגבר עליו והוא נכשל אך הוא עצמו אינו משלים עם זה. לכן הוא בבחינת איש חלק – שאין בו חטא בעצם, ונותן ידו על ראשו ומעבירו ..אבל עשו הוא איש שעיר שהחטאים מסתבכים בו – היינו שחטאיו אחוזים בפנימיותו". ומסיים האדמו"ר מסלונים כי ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא מכיוון שהחטא אינו מגיע לפנימיותו.
לפעמים אדם חוטא במספר חטאים שונים ומיד הוא נופל לעצבות ולמרה שחורה. מתוך ייאושו הוא סבור כי הוא גרם לעצמו נזק בלתי הפיך, וממילא אין הוא ראוי להיות מחובר לתורה. סברה זו מדכדכת אותו עוד יותר וממילא מונעת ממנו לתקן את אשר עיוות, שהרי הוא משוכנע שבאמת אבודה לו הדרך האמיתית. ההבנה שכל חטא, ואפילו יהיה זה חטא חמור מאוד, אין בכוחו לפגוע בנשמתו של האדם אלא רק על חיצוניותו של האדם, היא הבנה שבכוחה להאיר מחשבתה שגויה.
אם רצונך לנצל באמת את ימי ספירת העומר לתיקון ולהתקדמות ראשית כל עליך לשנות את מחשבתך המוטעית. עוד לא נולד החטא שבכוחו לקלקל את הנשמה. החטאים הם חיצונים לנשמתך הטהורה וממילא אין בכוחם לטמא את הנשמה (אלא רק לחסום את נתיבי הופעתה). מתוך הבנה זאת עליך לדעת כי אין מקום לייאוש ולעצבות שאינה במקומה.
במקום לבכות את מר גורלך עליך לשנס מותניים ולהשתדל לנצל את שארית ימי ספירת העומר הנותרים ובהם לתקן את אשר תוכל לתקן בעבודת המידות ובתשובה על הנפילות השונות. מתוך כך תקבל את התורה באהבה ובאמונה.
הגמרא במסכת ברכות מספרת על תלמידו של רבי יהודה: " מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה "
התלמיד טעה בחושבו שרק מי שטהור רשאי ללמוד תורה ומי שאינו טהור אסור לו ללמוד תורה . ר' יהודה בן בתירא הרגיע אותו וקבע כי דברי התורה אינן מקבלין טומאה. רבי יהודה מסביר לתלמיד כי גם מי שלא נטהר מטומאתו יכול ללמוד תורה שהרי כל הטומאות חיצוניות הם לאדם, בעוד התורה הקדושה באמת מתאימה לעולמו הפנימי של האדם היהודי.
אשרינו שזכינו שמי שמטהר אותנו מטומאתינו הוא הקב"ה בעצמו, כדברי רבי עקיבא בסוף מסכת יומא באומרו: "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר "מקוה ישראל ה'", מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל."
ויהי רצון שנשכיל לנצל את הימים הקרובים להתעלות ולטהרה ומתוך כך נזכה לקבל את התורה מתוך שמחה באהבה גדולה.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים. לתגובות: elidid@gmail.com
