אחד המושגים היותר שנויים במחלוקת בהוויה הישראלית הינו המושג "חזרה בתשובה". יש הרואים בו משאת נפש, ותנאי הכרחי לתיקון העם והעולם, ופועלים במרץ על מנת לקדם תהליך שכזה בעם ישראל. ויש המתחלחלים ממנו ורואים בו ביטוי למיסיונריות, שטיפת מוח ואי כיבוד בחירתו החופשית של הזולת.
תהיה אשר תהיה עמדתו של הקורא הנבון, עלינו להודות כי בשנים האחרונות מתחת לאפינו מתחולל תהליך נוקב וכואב של "חזרה בתשובה" שאמנם איננו זוכה לכותרת הזו. כוונתי לעובדה כי מתברר בפועל כי רבים מהיושבים בשלטון והאוחזים במושכות ההנהגה בישראל נדרשים לחקירות בשל חשדות לפלילים ושחיתות.
מבלי להיכנס לתכנים, למסקנות ודרך יישומם, עצם העובדה שתהליך שכזה קורה ללא הנחות, משוא פנים או העדפה, הוא דוגמא ממשית למושג 'חזרה בתשובה' במובן המדויק שלו. כמובן שאין לשמוח על כך שנבחרי ציבור פוקדים את חדרי החקירות, אולם יש בכך בכדי להראות וללמד כי תחומי העניין של היהדות אינם רק 'בית הכנסת' , 'המטבח', ו'שבת' על כל חשיבותם העצומה. היהדות מתעניינת בתיקון החיים כולם, ובמקרה זה בתחום המידות האישיות של הנושאים בתפקידים השונים.
ביטוי בולט לכך נמצא בפרשת השבוע שלנו, פרשת "בהר" המרובה במצוות סוציאליות ומצוות הקשורות בארץ. ציוויים אלה מהווים למעשה הקדמה לפרשת "בחוקותי", אותה נקרא בשבוע הבא, המכילה איומים נוראים שעלולים להתממש במצב שבו ייטוש העם את חוקי האלוקים.
קשה לחזור בכתב על תוכנם של האיומים. ניתן לתאר אותם במילה אחת: 'שואה'. תיאורים רבים של השואה נראים כלקוחים מפסוקים אלה. בתוך הפרשיה הזאת מופיע פסוק כמין פזמון חוזר "אם תלכו עימי בקרי והלכתי עימכם בחמת קרי", דהיינו, אם תאמרו אך מקרה הוא ולא תשפרו את מעשיכם, ימשיך מצבכם להידרדר באופן חמור.
את הפרשה ניתן לקרוא בשתי צורות. צורה אחת רואה בעונש גזירה אלוקית ניסית. דהיינו, אין קשר ישיר בין החטא ועונשו. עם ישראל חוטא ובתגובה הוא מקבל עונש מצמרר שהוא התערבות אלוקית חיצונית. אך ניתן לקרוא את הפרשה, שהחטא עצמו מוביל ישירות לעונש. העונש הוא תוצאה טבעית של החטא. הורה יכול לומר לילדו: 'אתה מחר לא תלך לחבריך כעונש על כך שלא עשית שעורי בית'. אך הוא יכול לומר לבנו: 'מחר לא תלך לחבריך כיוון שלא עשית שעורי בית ועליך להשלים את החסר'. כאן העונש מופיע כתוצאה מתבקשת להתנהגות הבעייתית.
לפי פירוש זה, אם העם יאמר שהעונש שניחת עליו הינו מקרי, הוא יחמיץ את האפשרות להיחלץ מהדרדור, כיון שהוא יכחיש את העובדה שמעשיו השליליים הובילו ישירות לעונש וכך תמנע ממנו הכחשה זו את האפשרות לתקן את המצב . אמירה מהסוג "'מה אתם רוצים זה לא תמיד הולך', או 'מי שלא עושה לא טועה' מהוות התנהגות של טיוח המכונה 'קרי'. לפי תפיסה זו, גישת ה'מקרה' שוללת מהעולם שלנו את אופיו המוסרי המוטבע בו. כאילו יכול אדם להתנהג באופן בלתי מוסרי ועולם כמנהגו ינהג.
הראייה האמונית, לעומת זאת, מכירה בכך שהעונש הוא נגזרת ישירה של החטא, כיון שכך ברא הבורא את העולם. כשם שחוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה מוטבעים בעולם כך גם חוקי המוסר והרוח מוטבעים בו.
הניסיונות למגר את השחיתות השלטונית, להם אנו עדים בשנים אחרונות, הם דוגמא מעולה לתהליך נוקב של חזרה בתשובה בתחום המוסרי-מידותי. אמנם בחדרי החקירות לא מטפלים בשאלות הרוחניות, קרי ביחסי אדם – אלוקים, אולם בהחלט נוגעים בתחומים שאותם ניתן להגדיר כ'דרך ארץ' שקדמה לתורה. תהליכים אלו אינם מקור לשמחה או רוממות רוח. אין ספק שעצם המצב שבו נבחרי ציבור נאלצים לעמוד בסיטואציה שבה הם נחקרים טומן בחובו תחושה של חולשה ואובדן ביטחון. יחד עם זאת, ראוי לא פחות מכך לראות בדבר ביטוי לעוצמתו של עם החפץ בתיקון ושאיננו מוכן לטמון את ראשו בחול. תיקון אף פעם איננו תהליך קל ומלבב. יחד עם זאת, מדובר בתהליך אופטימי המאמין ביכולת לשנות ולהטיב את המעשים ולהתאימם לחוקי המוסר והרוח.
הרב רפי פוירשטיין, יו"ר הנהלת ארגון רבני צהר
