מצוות פסח שני המופיעה בתורה בספר במדבר נועדה ליחיד שהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא הקריב, התורה נותנת לו "הזדמנות שניה" להקריב את קרבן הפסח. מהפסוקים בתורה אנו למדים כי מצוות פסח שני נולדה מתוך תביעה של יחידים טמאים שרצו לקיים את מצוות הפסח במועדו, אולם הדבר נמנע מהם. תביעה זו לקיים מצווה מלמדת על השתוקקות להתחייב בקיום מצוות גם במצב שבו קיים פטור הלכתי.
לא פעם אנו נתקלים במצוות שעל פי גדריהן ניתן יחסית בקלות להיפטר מהן. פרשת "פסח שני" מציבה בפנינו הדרכה שונה לפיה ראוי להתאמץ בכדי להתחייב במצווות. בתלמוד הירושלמי (קידושין פ"ג) נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם "אונס כמאן דעביד" או "כמאן דלא עביד", או במילים אחרות: האם אדם שלא ביצע פעולה מסוימת בגלל שנאנס, האם הדבר נחשב לו כאילו עשה את הדבר בפועל או שרק לא ניתן לבוא אליו בתביעה, אולם הוא לא נחשב כמי שעשה את הדבר. רבי יוחנן סבר "אונס כמאן דלא עביד" (כלומר כמו הדעה השנייה) וכך גם נפסק להלכה.
יחד עם זאת, הרצון לקיים בכל זאת את מצוות הפסח, אותו רצון עז של יחידים שאמנם נאנסו, יצרו קדושה בזמן. קדושה זו באה לידי ביטוי בהוראתו של הקב"ה למשה על פסח שני בי"ד באייר, תאריך שמלכתחילה לא הייתה בו קדושה. בזוהר הקדוש שאלו כיצד ניתן להקריב בחודש אייר, והרי עבר זמנו של הפסח שהוא בחודש ניסן? תשובת הזוהר היא שקדושת פסח ראשון נמשכת חודש ימים, ונראה שאותם יחידים הם שגרמו לקדושת הזמן להתרחב עד לחודש אייר.
תביעתם של היחידים הייתה לבטא את היותם חלק מ"בני ישראל", קרבן הפסח הוא "קרבן ה'" קרבן שכל כולו הוא ביטוי של אמונת הייחוד, הוא נאכל בבית אחד, בחבורה אחת, צולים את כולו ביחיד, גילוי אמונה זו היא הייעוד של עם ישראל בעולם, ואותם טמאים רצו להצטרף למשימה לאומית זו.
כך או אחרת, מפרשת פסח שני אנו לומדים שלשה דברים: א. חשיבות הרצון להתחייב במצוות ב. היכולת של יחידים לקדש הזמן. ג.הרצון לקיים מצווה מתוך השתייכות לכלל ישראל.
תופעה דומה אנו מצינו בימי בית שני, כשהרבה מיהודי בבל לא נענו להצהרת כורש ולקריאתם של זרובבל, עזרא ונחמיה לעלות לארץ ישראל. היו יחידים שבמסירות נפש עילאית עלו לארץ. אלו שעשו כן נתקלו בקשיים מרובים. היו הרבה מפריעים לבניין הבית השני, כמו גם בעיות רוחניות קשות. אבל אנשים אלו שנענו לקריאת העלייה בבחינת "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה", זכו לקיים את מצוות יישוב הארץ ואת המצוות התלויות בה, ומעל הכל לבנות את בית המקדש השני. בזכות מסירות נפשם של יחידים אלו, נוצרה קדושה שנייה שלא תתבטל אפילו אחרי החורבן. יחידים אלו מסרו את נפשם למען עם ישראל. הם אולי ציפו שהמוני בית ישראל יעלו אחריהם, דבר שלבסוף לא קרה, אולם אין בכך בכדי לבטל את השינוי הרוחני שהם חוללו.
חודש ניסן הוא חודש של התגלות אלוקית "אתערותא דלעילא", השפעה מהשמים לארץ, הקב"ה מוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים, ולפני ים סוף אומר משה לבני ישראל "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אחרי קריעת ים סוף מתחיל השלב של "אתערותא דלתתא", השפעה מהארץ לשמים, המאמץ נדרש מעם ישראל עצמו. בימי ספירת העומר עם ישראל מכין את עצמו לקראת מתן תורה. בימים אלו הייתה מלחמת עמלק שבה אומר משה ליהושע: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק", מכאן ואילך אתם צריכים לעשות, והקב"ה יסייע בידכם.
מכאן מעלה הזוהר (בהעלותך קנ"ב( את האפשרות שהעושה פסח שני גדול מעושה פסח ראשון. בפועל אומר הזוהר שאין הדברים וקובע שהעושה פסח שני אינו גדול מהעושה פסח ראשון, אולם על דברים אלו אומר ר' צדוק הכהן מלובלין כי בפסח שני קיימת בחינה שלא קיימת בפסח ראשון והיא בחינת התשובה. פסח שני הוא תיקון, ומקובלנו שמקומם של בעלי תשובה גדול מן הצדיקים. אין ספק שמבחינה ציבורית ראוי ונכון לעשות פסח ראשון, אולם בפן האישי עושי פסח שני הם המתאמצים לעלות מעלה ולתקן ומעלתם גבוהה יותר.
בדורנו זכינו שימי ההודאה על היציאה מ"עבדות לחרות" של דורנו נקבעו בחודש אייר, ובאמת גם גאולה זו הגיעה מתוך מסירות נפש של יחידים למען הכלל. היו אלה יחידים שעלו לארץ, הקימו יישובים, נלחמו על הארץ, הקימו את המדינה, ובעקבותיהם עלו המוני בית ישראל.
אותם "טמאים לנפש" מדור המדבר שבאו בתביעה של "למה נגרע" הטביעו בחודש זה את הסגולה של מסירות נפש של יחידים היכולים לחדש מצווה מתוך רצון שלא להיבדל מן הכלל, ולעיתים יש יחידים המובילים את הכלל אחריהם וגם הם מגלים את מעלתם בחודש זה.
בי"ד אייר – פסח שני נוהגים רבים לעלות לקברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה, קיימת מסורת שמדובר על רבי מאיר בן דורו של רבי עקיבא. בגמרא (עבודה זרה י"ח) מסופר שרבי מאיר הלך לשחרר אשה שנשבתה כנראה על ידי הרומאים, הוא נתן לה סכום כסף על מנת לשחררה ואמר לה שאם הממון לא יעזור תתפלל ותאמר" אלקי מאיר ענני" וכך תנצל. רבי מאיר הדגים לאותה אשה שתפלה זו מועילה והיא השתמשה בעצה זו. המהרש"א במקום מסביר שרבי מאיר פעל בתחילה בצורה טבעית, נתן לה ממון ואחר כך לימד אותה את הדרך הניסית, תפלה מיוחדת. ומעל לכל זה פסח שני הוא יום של השתדלות אנושית, ובמקום שידינו קצרה מהושיע אנו מייחלים לנס.
הרב בניהו ברונר, נשיא ישיבת ההסדר בצפת וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני 'צהר'
