לפני כחמש עשרה שנה התגיירה רות (שם בדוי) בבית הדין לגיור, נישאה לבועז (שם בדוי) ונולדו להם 3 ילדים. לפני למעלה משנה, לאחר שכבר סודר גט בינה לבין בעלה עד אז, החליט אב"ד הרבני באשדוד שלא לתת לידי הזוג אישור על מעשה בי"ד ותעודת גירושין שכן לטענתו רות אינה יהודיה מאחר ובית הדין שגייר אותה הוא בית דין פסול, היא לא קבלה מצוות בפני בית הדין וכן אינה מקיימת מצוות התורה.
בערעורה לבית הדין הגדול, פסקו הדיינים (למרות הוראת כב' נשיא ביה"ד הגדול הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א) כי יש להשאיר את רות וילדיה ברשימת מנועי חיתון עד לבירור יהדותה של רות.
סיפור זה הוא הרקע למבוא ההלכתי של לפסק הדין שפורסם לאחרונה לפיו כל הגיורים שנעשו בידי בתי הדין המיוחדים לגיור, בראשות מו"ר הרב חיים דרוקמן, הינם בטלים וזאת "בהיותם עוברים על איסור תורה של 'לפני עור לא תתן מכשול' וממילא גיוריהם בטלים מחמת פסול זה". כמו כן קבע בית הדין כי גיוריו של הרב דרוקמן שליט"א שנעשו משנת תשנ"ט בטלים ומבוטלים, וכל זה תוך שימוש בביטויים שאין הנייר סובלם כלפי הרב דורקמן וכלפי בתי הדין לגיור בכלל.
זכורים לי דבריו של הרב דרוקמן בפתח שיעורו שהעביר לנו ביום העיון הראשון שקיימנו כדיינים בבית דינו. 'אנחנו מגיירים על פי ההלכה. נקודה.' כך פתח אומר מו"ר הרב דרוקמן, שהלינה בעומקה של הלכה מתוך הכרת המציאות באופן המדוקדק ביותר היא נר לרגליו ולרגלי בתי הדין המיוחדים לגיור.
הגיור הפך לאחת מן הסוגיות החשובות בדורנו מעת אשר התרחש הנס הגלוי של קבוץ גלויות, וזכינו לעליה מבורכת של למעלה ממיליון עולים מארצות חבר המדינות, רובם שרידי חרב רדיפות היהדות. רבים מאותם עולים אינם יהודים על פי ההלכה, וזאת למרות היותם צאצאי יהודים. יש להדגיש כי גדולי התורה ורבני ישראל כולם, מי במלל ומי במעש, (ובכלל זה הגר"ש אלישיב שליט"א ) פסקו כאחד: לקרב ולא לרחק!
'האבות המייסדים' של בתי הדין לגיור בדורנו, חברי בית הדין בראשות הגר"ש גורן זצ"ל, הלא הם הרבנים חיים דרוקמן וצפניה דרורי שליט"א הרחיבו מאז את פעילות בתי הדין לגיור בעידוד ובחסות הרבנים הראשיים לישראל.
הגיור כולל שני יסודות מהותיים : הרצון להסתפח לכלל ישראל (וזהו העיקרי שבהם!) ומתוך כך קבלת עול תורה ומצוותיה שבכתב ובע"פ וכן יסודות מעשיים שהם מילה לגברים וטבילה.
המתגיירים המופיעים בפני בתי הדין המיוחדים לגיור עומדים כיום ברמות הגבוהות ביותר של דרישות ההלכה בדבר הודעת 'מקצת מצוות קלות וחמורות'. הם מגיעים לבית הדין לאחר מאות שעות לימוד של יסודות היהדות העיוניים והמעשיים, לאחר שהשקיעו בכך מאמץ פיזי והפסידו כמות לא מבוטלת של שעות עבודה. במקביל מוזן בית הדין במידע רב אודות הגר, הסביבה בה הוא חי ואורח חייו. המידע מגיע מפי מוריו בכיתת הגיור, ומפי המשפחה המלווה אותו בתהליך וכן מפי הגר עצמו. הבחינה אותה נאלץ לעבור הגר בבית הדין הינה ארוכה ומתישה, כשקבלת עול המצוות נעשית ע"פ כל דקדוקי ההלכה ללא שיור קל שבקלים. כל מי שנכח בדיון באחד מבתי הדין לגיור יודע עד כמה עמל הגר לקראת מעמד זה ועד כמה גדולה התרגשותו.
הלכה פסוקה היא בישראל ללא עוררין : 'טבל ועלה הרי הוא כישראל' אפילו אם חלילה חזר לדרכו מלפני הגיור. כל מי שפוגע בהם ומרחיק אותם, עובר על אונאת הגר שהוזהרנו עליה לפחות שלושים ושש פעמים בתורה.
דבריהם של גדולי ישראל הרבנים הראשיים זצ"ל מאירים את דרכם של העוסקים במלאכת קודש זו של קירוב העולים בכלל ושל המתגיירים בפרט. מדברי רבותינו ז"ל למדנו שמצוה לקבל גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה "לפי שהקב"ה אוהב גרים וצוה על הונאתן … דסופו לשם שמים סגי אעפ"י שאין סופו לקיים מצות התורה, ועכ"פ בסופו לקיים סגי אעפ"י שלא יקיים סמוך לגרותו. בדורנו זה קשה מאד נעילת דלת בפני גרים, ומכל מקום לבניהם ודאי שאנו חייבים לקרבם … אפילו אם הם בני גוייה הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין ויאמר עלינו: את הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם".(הגרבצמ"ח עוזיאל זצ"ל 'פסקי עוזיאל')
דברים דומים כותב גם הגרא"י אונטרמן זצ"ל בספרו 'שבט מיהודה': "יש להזהר כי הטיפול באלה הזקוקים לגיור יהיה בעדינות ובהבנה בשים לב אל מה שעבר על אחינו אלה במצוקה הרוחנית שלהם . אחר כך נשתדל להפיץ ביניהם גם ניצוצות מזוהר התורה ומקווים שזה יכה שורש בלבבם . חלילה וחלילה להזניח את ההזדמנות".
בשעה שאמרו הגבעונים 'עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו' אמר יהושע : "וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור? א"ל הקב"ה: יהושע! אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים" (במדבר רבה ח)'
ועל כגון דא נאמר: כל הפוסל….
הרב חיים אירם, רב היישוב אלעזר ודיין בבי"ד המיוחד לגיור
