עד לפני מספר שנים החיבור של המלים האנגליות face ו- book היה נשמע מגוחך באותה מידה כמו החיבור בין המילים "פרצוף" ו"ספר" בעברית.
נתחיל בכך שאין לי "פייסבוק". מעולם לא קינן בתוכי רצון לשתף את כל חברי הקרובים באירועים ה"משמעותיים" בחיי. אני מניח שגם חברי לא ממש מתעניינים בכל מה שיש לי לספר. כך או אחרת, אני מניח שהגישה השמרנית שניחנתי בה אומרת משהו על הגיל שלי ועל היכולת (או חוסר היכולת ) להשתלב בעולם מודרני בעל ערכים משתנים.
ובכל זאת, כמדומני שלא ניתן להתעלם מהמקום המיוחד והחשוב (לדעתי) שתפס ה"פייסבוק" בשנים האחרונות בחייהם של רבים מאיתנו. אודה ואתוודה כי אני רחוק מלהתמצא ברזי ה"פייסבוק". גם מה ששמעתי או אני מכיר לא ממש מעניין. יחד עם זאת, אחטא לאמת אם לא אודה כי פעם אחת נהניתי להעביר לבן שלי 'כאפה' אלקטרונית. אפשרות זו קסמה לי בעיקר בשל העובדה שהוא נמצא כרגע במרחק של 12 אלף ק"מ ממני…
אולם מעבר לסגולות אלו של ה"פייסבוק", למדתי כי יש בו עוד כמה יתרונות אמיתיים וחשובים. למשל היכולת לגשר על פער הדורות. הטענה לפיה הדור המבוגר לא מבין את הדור הצעיר שחי בתחושה כי אין השקה בין אמות המידה והערכים שלו לאלה של המבוגרים, מתבטא באינספור מישורים: צעירים נוטים להסתיר מהוריהם את אשר מתרחש בחייהם. במישור הטכני של השפה, הצעירים אינם מבינים תמיד את המילים של הדור המבוגר, ואילו הדור המבוגר אינו בקיא בסלנג של דור ה"סבבה וה"אחלה". לצעירים ומבוגרים יש סדר יום שונה, ערכים שונים וגישה שונה לחיים. פערים אלו נכונים גם כשמדובר במשפחות עם "ילדים טובים", שכן בפועל לרוב אין תקשורת בין-דורית, ולא תמיד קיימות הזדמנויות או במות עליהן ניתן לצור דיאלוג בין שני הדורות.
בעניין הזה דווקא מצאתי את ה"פייסבוק" כעניין חיובי. (עיקר הידע שלי נובע מחשבון ה"פייסבוק" של אשתי שמשתמש בכתובת הדואר האלקטרוני שלי, מה שמאפשר לי לראות חלק מהתנועה בחשבון). האמת היא שמרגש לראות שאשתי מקבלת הצעות חברות, לא מקרובי משפחה רחוקים או מידידות איתן לא דיברה שנים, כי אם מהילדים של חברים שלנו, מחברים של ילדינו או מקרובי משפחה הצעירים מאתנו בדור. אינני תמים עד כדי כך שאחשוב כי הצעות חברות אלו כמוהן כהצעת חברות חיה ואמיתית. אולם גם כך, עדיין יש בכך אמירה כל שהיא. להערכתי הדבר מציין, לכל הפחות, נכונות לשתף את הדור המבוגר במה שקורה בחייהם של הצעירים, בחוויות, במחשבות ובהומור שלהם. במילים אחרות: מתאפשר דיאלוג בין אנשים מדורות שונים, שספק אם היו מדברים בלעדי ה"פייסבוק". הם אולי היו נפגשים מתי שהוא במהלך השנה, אולם גם אז לא בטוח אם הם היו מחליפים ביניהם מספר מילים. אם נחזור רגע אל הבן שלי: הפייסבוק מאפשר לנו לשמור איתו על קשר בעת שליחותו במונטריאול. מדובר בקשר הדוק מאוד לא רק איתו, אלא גם עם חבריו, שבאמצעות הפייסבוק מעבירים אלבומי תמונות וסרטונים שאותם הם מעלים לרשת מעת לעת. יש משהו ב"פייסבוק" שמקל על אנשים את השיתוף עם הזולת. מצד אחד התקשורת היא פחות ישירה ואישית, מאידך האיכות של השיתוף וכמות המידע שאנשים מוכנים לתת באמצעות כלים כמו ה"פייסבוק" מגדירים מחדש את הקשר הבין-דורי. משהו אחר בהשוואה ל"בסדר", ה"אין חדש" וה"זה ממילא לא יעניין אתכם", שהיינו רגילים לשמוע כל הזמן.
ואם כבר באתי לשבח ולהלל משהו הקשור לאינטרנט, הרי שחובה להדגיש כי אסור להתעלם מהסכנות הכרוכות בשימוש באמצעי החזק הזה. כוחו של ה"פייסבוק" הוא גם חולשתו. על אף כל הניסיונות לשמור על פרטיות ולווסת את הכניסה לפרופילים האישיים על ידי סיסמאות והזמנות, הרי ברגע שאדם פורס מעל דפי האינטרנט את פרטי חייו, תמיד קיימת סכנה כי יהיה מישהו שינסה לעשות בכך שימוש לרעה.
אז למי שרוצה לדעת יותר מה קורה בחיים של ילדיו, כדאי לפתוח חשבון ב"פייסבוק" ובשלב ראשון לשלוח הזמנה לבן או לבת. גם מתבגרים יכולים להיות חברים של ההורים שלהם…לפחות בפייסבוק.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה. לתגובות: dgotlieb@netvision.net.il
