התנועה הציונית קמה על רקע כמה תהליכים היסטוריים שהבשילו בשלהי המאה ה-19 באירופה בקרב העם היהודי. בין אלה ניתן למנות את התגברות האנטישמיות, גל ההתעוררות הלאומית באירופה, מצוקת היהודים וההתבוללות והרצון לבקש פתרון לאומי לבעיה היהודית.
משפטו של הקצין היהודי-צרפתי דרייפוס, היה הגורם שהמריץ את בנימין זאב הרצל, לכתוב את חיבורו מדינת היהדים ולכנס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל. בסיומו של הקונגרס קבלו משתתפיו את תכנית בזל שבין היתר אמרה: הציונות שואפת להשיג לעם היהודי בארץ ישראל מקלט בטוח.
בעשר שנותיה הראשונות נתגבשו בהסתדרות הציונית, השקפות שונות בדבר דרך הפעולה שיש לנקוט בכדי לממש את תכנית בזל.
בתוך ההסתדרות הציונית פעלה גם הציונות הדתית בעיקר באמצעות "המזרחי" שנוסדה בשנת 1902, על ידי הרב יצחק יעקב ריינס. שומרי מצוות רבים הצטרפו למזרחי, כי ראו בה ובמעשיה את התחלת הגאולה.
אכן בעזרת צור ישראל וגואלו קמה המדינה. רבים סבורים כי אנו נמצאים בעידן פוסט ציוני. הדבר נובע מכך בין היתר, כי יסודותיה של הציונות הם הצורך למצוא פתרון לאומי לבעיית היהדות, וזה אכן נמצא.
בניגוד לדעה זו, הרי שהציונות דתית איננה נמצאת בעידן של פוסט, היא נמצאת באמצעותו של התהליך שיבת ציון. יסודותיה של הציונות הדתית היא לפני אלפי שנים, כאשר הקב"ה ציוה את אברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". המשכה בהיסטוריה הארוכה של העם היהודי, אשר ארץ ישראל היתה בפיו ובלבו של כל יהודי בכל אתר ואתר.
הציונות הדתית יונקת את מקורותיה מגדולי ישראל ורועיו הרוחניים לאורך הדודות הללו לא פסקו לומר "ותחזינה עיננו לשובך לציון ברחמים", הם לא חדלו אף לרגע מלקוות "מתי תמלוך בציון, לעולם ועד תשכון". בכל עת ומצב הם קיוו "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". יסודותיה הם דתיים, מבוססים על האמונה של הבטחת הבורא לעם היהודי, באמצעות אבי האומה, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". עם שובו של העם היהודי לכור מחצבתו ולביתו, עובר הוא תהליך ארוך, ולעיתים, לצערנו, גם קשה ומכאיב, וטרם הגענו אל המנוחה והנחלה.
אך לא רק יסודותיה של הציונות הדתית, שונים מזו של הציונות הכללית, גם שאיפותיה שונות. אמונתה של הציונות הדתית היא כי ארץ ישראל שייכת לעם היהודי והאידיאל הוא, כי עם ישראל יחיה בה על פי תורת ישראל אופיה היהודי הוא חלק מהותי של משנת הציונות הדתית. היא שותפה בכל תחומי היצירה והעשיה במדינת ישראל במדע, ברפואה, בביטחון, בהתיישבות, בעליה, בכלכלה, משפט, באמנות ובתרבות. היא מאמינה בשלוב של תורה ומדע, דת ומדינה, ומנסה למצוא בכל אלו את האיזון העדין שבין העולם העתיק לעידן המודרני. על בסיס האמונה של תורה מסיני מחויבותנו הבסיסית היא לתורה מסיני, ולמסורת מדורי דורות, אך יחד עם זאת השקפת עולמה של הציונות הדתית היא השתלבות מלאה במציאות המשתנה במדינת ישראל.
יעקב שולח את יוסף "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" הוא לא ביקש לדעת עובדות יבשות, כי לשם כך, די לשלוח את אחד העבדים. יעקב מבקש מיוסף, לך פגוש את אחיך וראה את התכונות החיוביות שיש בהם, והתעלם מהתכונות השליליות, לך ראה את המעלות שבהם ולא את המגרעות, את שלום אחיך, שים פניך לשלום, על מנת שהמשפחה תהיה שלמה. ומעיר הסופרנו לך נא ראה בשכלך ותקן כל מעוות אשר יצטרך.
יוסף נמצא במצב אמביוולנטי, העדפתו של אביו על פני אחיו גרמה להתנשאות מצדו וזו הובילה לראות באחיו תכונות שליליות. כעת יעקב מבקש ממנו לראות באחים את התכונות הטובות. אך, הוא מתעלה על עצמו דוחק הצדה את רגשותיו והולך לבצע את השליחות בצורה מושלמת.
ננסה לדמיין לעצמנו את הנער הצעיר המשוטט בעמק דותן, ופוגש את האיש השואל אותו מה תבקש, קולו רועד ובלשון תחנונים הוא משיב לו את אחי אנכי מבקש.
עלינו לאמץ קריאה זו ולפעול בכוונה. הן בארץ והן בתפוצות. לחפש את האחים ולקרבם בדרכי נועם ובאהבה רבה למסורת העם היהודי ולמורשתו. בתפוצות ישראל קשה הדבר יותר, ישנם יהודים בניכר, במקומות נדחים, הרחוקים מכל הווי יהודי, אין להם ולו קרן אור אחת, יש כאלה השרויים בעלטה רוחנית מוחלטת, עלינו לעשות הכל לקרבם למורשת עם ישראל ולקיים את בקשתו של יוסף "את אחי אנכי מבקש".
הרב יחיאל וסרמן הוא חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות
